מנקודת מבטה של קמילה זכרתי את החץ וזכרתי את הכאב, אבל אחרי זה היה חושך מוחלט. תמיד חשבתי שאם אמות, האלה תקבל אותי בזרועות פתוחות. אולי לא הייתי האדם הכי טוב בעולם, אבל ידעתי שאני לא הכי גרועה ומגיע לי סוף טוב. בהתחלה נבהלתי כי הרגשתי שאני לא יכולה לזוז או לנשום. ניסיתי לספור כדי לקבל מושג על הזמן, אבל זה נמשך כמו נצח. ניסיתי להילחם בזה. עם כל שנייה שעברה, ניסיתי לזכור את המשפחה שלי שמחכה לי. ניסית