בימים הבאים, רייקר ואני פיתחנו איזשהו הסדר ידידותי בינינו. הפחד שלי ממנו לא ייעלם ביום אחד, זה היה ברור כשמש, אבל עכשיו היו לי פחות סיבות לפחד ממנו אחרי שראיתי איך הוא התייחס לאומגות בלהקה שלו. גם לא ניסיתי באופן פעיל להימנע מנוכחותו יותר, ואת זה לקחתי כניצחון ענק. בנימה קלילה יותר, הרגל שלי כמעט החלימה לחלוטין ועכשיו היא לא כאבה לי בכלל כשהסתובבתי בבית. ישבתי ליד שולחן האוכל וחיכיתי שאווה תגיש את