צמרמורת עזה עוברת בגופי ברגע שג'וליאן נושך את הירך הפנימית שלי ומושך את אגודלו לחלוטין מרטיבותי, מותיר אותי עם תחושת ריקנות שגורמת לגניחה מאוכזבת לברוח מעומק גרוני.
צחוקו הצרוד של ג'וליאן גורם לי לנשוך את שפתי בחוזקה.
"טוב לך, מלאכית?" הוא ממלמל אל תוך עורי; אני יכולה ממש להרגיש את מילותיו הצרודות מהדהדות בתוכי.
אני מהנהנת בייאוש, משתוקקת להרגיש אותו שוב, ולשמחתי הרבה, אני מרגישה את קצה אצבעו מחלי
















