עיניי מתרחבות מעט... "למה אתה מתכוון?"
ג'וליאן מחייך חיוך יהיר ומוצנע. "את יודעת למה אני מתכוון."
פניי מתלהטים עוד יותר, ואני מסיטה את מבטי, מנסה להזיז את פניי, אך ידו של ג'וליאן עדיין אוחזת בהן ברכות. הצחוק הנמוך והצרוד שלו בתגובה אליי מעביר צמרמורת במורד גבי ומושך את עיניי שוב אליו.
"את מקסימה, את יודעת." הוא מעביר את אצבעו על שפתיי שוב, משתמש בקצה שלה כדי ליצור רווח קטן ביניהן. "זה גורם לי לרצו
















