האווירה במועדון מרגישה שונה מכפי שהיא כשאני פיכחת. עכשיו נדמה שהיא עוטפת אותי, גורמת ללבי להלום בציפייה. האור העמום במועדון לא מקל על ראייתי המטושטשת ממילא, והאנשים הרוקדים, העוטפים את גופם בחושניות, לא מקלים על ההליכה שלי, שכן רגליי מרגישות רועדות וקלות מהרגיל.
בשונה ממועדונים אחרים... האנשים כאן נראים משוחררים יותר. במובן מסוים, אני יכולה להבין למה אומרים שזה מקום נועז – אין כאן שום בושה להסתובב
















