"את מרגישה יותר טוב?" קולו של ג'וליאן רך ומביא חמימות נעימה לחזי, בדיוק כמו הספל שבין כפות ידיי.
אני מרימה את עיניי, מביטה בהבעתו המודאגת. הוא עומד ליד הדלת, אוחז בידית בכפות ידיו הגדולות שגורמות לה כמעט להיעלם.
אחרי שראה אותי בוכה, ג'וליאן הכניס אותי במהירות למשרדו. התריסים היו מוגפים, כך שאיש לא יכול היה לראות אותי בוכה, אף על פי שהקומה הייתה עמוסה למדי.
למען האמת, אני מרגישה כל כך נבוכה שבכיתי
















