מרגע שראיתי את ההודעה ההיא, הכל סביבי נע בהילוך איטי. ג'וליאן יצא מהמקלחת, הביא לנו ארוחת בוקר... וחזרנו לדירה. איש איש לפינתו.
לא היה לי האומץ לומר דבר על כך, וג'וליאן מצדו לא נראה מוטרד מההודעה על המסך... זה נראה כל כך טבעי, כל כך חסר חשיבות. ואולי זה באמת כך... אבל למה אני מרגישה כל כך עצובה? כאילו מועקה לוחצת על החזה שלי.
אני בוהה בתקרה כבר שעות. אם אעצום את עיניי, תמונות מליל התשוקה שלנו יציפ
















