אני יושבת על הספה של ג'וליאן ומתבוננת בו מתקרב עם שקית קרח. הוא כורע מולי על ברך אחת, משחרר בזהירות את רגלי מהעקב השבור. "חבל, זו הייתה נעל יפה."
אני מחייכת חיוך עוקצני. "אריק המטומטם הזה תמיד גורם לי להפסדים."
ג'וליאן נוגע בקרסולי בעדינות, אך המגע עדיין מעורר כאב חד שסוחט ממני אנקה ומושך את עיניו אליי.
"איך הגעת למצב הזה?"
"הלוואי שידעתי. אריק הופיע פתאום משום מקום... והתחיל לקשקש לי בשכל. חשבתי
















