"אני יודע שאת לא רוצה להרוג אף אחד, אבל ארגיש יותר טוב בידיעה שיש לך משהו להגן על עצמך." "זלדריק, אני לא נושאת אקדח כי אני עלולה להשתמש בו." "את לא נכנסת לשם בלעדיו, זה בטוח." הוא תוחב את הסכין לחגורת המכנסיים שלו ונועץ את מבטו בבית. הכל שקט. אין יריות, אין צעקות - וזה החלק הכי מטריד. "הם עדיין יכולים להיות בחיים," אני לוחשת. "אולי הם מתחבאים, או..." "בוא נגלה," הוא ממלמל. הוא מעניק לי מבט חודרני