ג'נקינס כשאני מורחת חומר חיטוי על פצע הירך של זלדריק, אני מבחינה ביד שלי רועדת. אני מודאגת, או שאולי זה פחד. אני עדיין מתקשה לזהות רגשות מסוימים. פחד יהיה ההגיוני ביותר. בעוד כמה שעות ספורות, אנחנו יוצאים למקסיקו. הכל מוכן. אנחנו הולכים להסתער על החווה הארורה של לאונרדו אורייגה באור יום, ויש סיכוי שלא כולנו נשרוד. "אני עדיין חושב שאלקס עלול לבגוד בנו," ממלמל זלדריק, עיניו נעוצות בתקרה. הוא לא נראה