נס סוף סוף נרגעתי. אחרי יותר מעשרים דקות של חיבוקים ונשימת הריח של ברונו, הצלחתי להשתלט על המחשבות שלי בלי לפנות לשום דבר אלים יותר, ובגלל זה אני קצת גאה בעצמי. אני עדיין דפוקה בכל דרך אפשרית. המחשבות החודרניות, האשמה, הזעם – הכל עדיין שם, בדיוק איפה שתמיד. אבל הפעם, הצלחתי להגיד להם ללכת להזדיין ולהוציא את עצמי מהתמוטטות בלי להוסיף צלקות חדשות. "נקודה בשבילי. זדייני, זמייה!" אחרי מקלחת חמה, אני מ