זלדריק אני משתעל בחוזקה, יורק זרם דם סמיך. אין לי יותר מה להקיא, והסחרחורת בלתי פוסקת. אני לא יודע אם אני מרגיש כל כך חלש בגלל מצבי העגום או בגלל שאני למעשה שוחה בדמי שלי. אני גם לא זוכר כמה זמן אני לכוד בחור הארור הזה. אין חלונות. האור היחיד שמאיר את החדר הוא זרקור יחיד התלוי מעל ראשי. עוד אגרוף נוחת – הפעם על החזה שלי – ואני מנסה לשחרר את ידי, אבל הן קשורות בחוזקה לגב הכיסא בחבל עבה. "אתה רק צרי