זואי בהתה במרצדס-בנץ שנסעה לאט. בהתקף של קנאה, היא חזרה לחברה והמציאה סיפורים פרועים עם עמיתיה. "מישהו יודע למה קורין יכלה לעזוב בלי היסוס? מסתבר, היא ילדת סוכר של זקן עשיר! היא לא צריכה לדאוג אם יש לה עבודה או לא!" 'ילדת סוכר?' העובדים סוקרנו מהרכילות, וכולם הקיפו את זואי כדי לגלות מה קורה. זואי תיארה את המצב במידה נדיבה של הגזמה. "מתוך טוב ליבי, החלטתי לרדת ולהחזיר את הדברים שקורין השאירה מאחור. לא תאמינו מה ראיתי. היא ישבה על ברכיו של איזה זקן שמן בתוך מכונית מפוארת! אני לא חושבת שאני צריכה להסביר מה היא עשתה, נכון?" "זקן, את אומרת? בן כמה זה זקן?" "מעל שישים, אני מניחה." "וואו, רגע. זה לא מספיק זקן כדי להיות סבא שלה? לא ציפיתי שקורין תהיה כזו מנוונת!" "טְסְק, טְסְק, טְסְק! רק מראה לך שאתה לא יכול לשפוט ספר לפי הכריכה שלו." יואנה, שלא יכלה לסבול את ההערות האלה יותר, קמה והשיבה בקול רם, "די עם השטויות שלך, זואי. קורין היא לא אישה כזאת!" זואי לעגה. "אני? מדברת שטויות? ראיתי את זה במו עיני! אם את לא מאמינה לי, את יכולה להסתכל בסרטוני מעקב של החברה ולראות בעצמך אם קורין נכנסה למרצדס-בנץ ממש מחוץ לכניסה הראשית!" יואנה כיווצה את שפתיה בכעס, בידיעה שאין לה סמכות לבדוק את סרטוני מעקב של החברה. זואי התנהגה בבריונות בצורה ברורה. היא זו שרדפה אחרי קורין, והיא העזה להשמיץ אותה בחברה. זה היה נבזה לחלוטין! יואנה, שלא יכלה להילחם נגד זואי, התיישבה והמשיכה בעבודתה; כל הזמן היא ניסתה לשמור על רגשותיה בשליטה. עם זאת, היא הבינה שמשהו שונה. "הממ? מה זה? למה יש תיקייה נוספת על שולחן העבודה שלי?" עמיתה אחרת הוסיפה, "יש לי תיקייה נוספת במחשב שלי. גם כן. מה זה?" "זה מוזר. יש לי את התיקייה הזאת, גם כן! אני לוחצת כדי לראות מה זה..." כל המשרד השתתק לאחר שכולם פתחו את התיקייה וראו את התוכן. שניות לאחר מכן, מבטים של גועל, בוז ולעג הופנו לכיוונה של זואי. זואי לא הייתה מרוצה מכך שעמיתיה בוהים בה. "למה כולכם מסתכלים עליי ככה?" יואנה קמה שוב ואמרה בקול רם, "זו ששיחקה משחקי מחשב בעבודה הייתה את כל הזמן. את הסיבה לכך שהמחשבים של כל החברה נפרצו, גם כן!" זואי הופתעה מההאשמה והשיבה באשמה, "תפסיקי להמציא את כל זה, יואנה! אין לך שום הוכחות! תזהרי במילים שלך, או שאני אתבע אותך על הוצאת דיבה!" יואנה, עם ההוכחות, אמרה בביטחון, "להמציא את אומרת? זו לא את שנפגשת עם מישהו באינטרנט והובלת אותו כדי שתקבלי איזה פריט ממשחק? חסמת אותו ברגע שקיבלת את מה שרצית, לא? מסתבר, הוא היה האקר מקצועי, והוא לא רק פרץ למחשב שלך אלא גם למערכת של החברה! "ומה עשית? האשמת את הכל על קורין! אפילו המצגת שהשתבשה בפגישה של היום הייתה מעשה ידיך. שינית אותה בזמן שלא שמתי לב; כל ההוכחות נמצאות בתוך התיקייה. "ההאקר אסף כל אחת ממעשיך הלא נכונים, אסף אותם לתיקייה והפיץ עותקים לכל עובד!" זואי הרגישה אשמה עד לשד עצמותיה כשעמיתיה ירו בה עם כל המבטים המוזרים האלה. היא מיהרה חזרה לתחנת העבודה שלה כדי לבדוק אם זה נכון. ואכן, התיקייה הנוספת על שולחן העבודה הכילה צילומי מסך של היסטוריית הצ'אט שלה עם החבר המקוון. היו גם צילומי מסך של סרטון המעקב של כשהיא שינתה בסתר את המצגת. 'איך זה יכול היה לקרות?!' זואי צרחה בתוך תוכה. אלפרד יצא מהמשרד עם הבעה קשה ועגמומית. הוא צעק בכעס, "מי זאת זואי? החברה לא צריכה עושה צרות כמוך. תארזי את התיקים שלך ותלכי!" פניה של זואי החווירו כשתהתה אם גם לאלפרד יש את אותה תיקייה במחשב שלו. כשריצ'רד שמע את שאגתו של אלפרד, הוא מיהר לצאת מהמשרד עם חוסר נוחות כתוב על פניו. זואי ראתה אותו ממהר החוצה ומיד רצה אליו לבקש עזרה. "דוד, תעזור לי, בבקשה! אני..." ריצ'רד ירה בזואי מבט מרושע ודחף אותה הצידה לפני שהלך. הוא לא רצה שום קשר לקרובת משפחה שהוכיחה את עצמה כעושה צרות כזו. בסופו של דבר, המשכורת של זואי נוכתה לחלוטין, והיא פוטרה במקום ועזבה את החברה. קארמה באמת הייתה כלבה. יואנה לא יכלה להיות מאושרת יותר, והיא מיד הוציאה את הטלפון הנייד שלה ושלחה הודעה ליידע את קורין על החדשות הטובות. - באותו רגע, מכונית ה-MPV המפוארת של מרצדס-בנץ נסעה לאט על הכביש, וקורין ישבה בקצה הרחוק של המושב האחורי כשהיא מחזיקה את חפציה. לידה היה ג'רמי, הגבר שהיא זה עתה נישאה לו, אבל מאז שנכנסה למכונית, ג'רמי לא הרים את ראשו או הסתכל עליה אפילו פעם אחת. כל מה שהוא עשה היה לבהות בטלפון שלו בהבעה אדישה. כשהטלפון שלה צפצף פעמיים, קורין הניחה את הקופסה שהיא החזיקה בצד והרימה את הטלפון כדי להסתכל בהודעה. זו הייתה הודעה מיואנה, המפרטת כיצד זואי פוטרה בעוד שריצ'רד ננזף קשות על ידי אלפרד. שפתיה של קורין התעקמו בחיוך זדוני. התוצאה לא הפתיעה אותה כלל. לאחר שההאקר סיפר לה את הסיבה שבגללה הוא פרץ למערכת של אלפא אנטרפרייזס, היא רק נתנה להאקר הצעה אחת: לנקום נגד האדם המדובר ולהימנע מלעשות כל דבר שעלול לסבך אנשים חפים מפשע. הכוונות הזדוניות וההתנהגות הבלתי הולמת של זואי היו צריכות להיענש. קורין הצליבה את רגליה באופן לא מודע לאחר שענתה להודעה של יואנה. מכיוון שהיא לבשה רק חולצת טי לגברים, השוליים עלו קצת כשהיא התיישבה, ואור השמש שנכנס דרך חלון המכונית גרם לעורה הבהיר לזהור קצת. גבותיו הנאות של הגבר התרוממו מעט כאילו סונוורו מהאור הלבן. הוא הביט ברגליה הדקים והבהירים, והבין שהם כמעט עבים כמו אמותיו. כלומר, הם היו דקים מדי. "ככה בנות צעירות כמוך מושכות את תשומת לבו של גבר?" קורין הסתכלה על ג'רמי בתמיהה. "אה? אבל אני אפילו לא עושה כלום, אדוני." ג'רמי הניח את הטלפון שלו והסתכל עליה. "אז מה את לובשת?" קורין הורידה את ראשה כדי להסתכל והגיעה להבנה. "אה, זה? זה שלך. השמלה שהמשרתת נתנה לי הבוקר התלכלכה בסופו של דבר, ומכיוון שלא יכולתי ללבוש אותה, הבחירה היחידה שלי הייתה ללבוש את החולצה שלך." הגבר הניח את מצחו על יד אחת, והזעף על פניו העיד שהוא לא מרוצה ממה ששמע. "נתתי לך רשות?" קורין גלגלה את עיניה ופטפטה לעצמה בבוז. "למה אני צריכה להתקשר אליו ולבקש את רשותו? זו רק חולצה. האם כל הזקנים כל כך קטנוניים?" חוץ מזה, גם לא היה לה את מספר הטלפון שלו, אז היא לא יכלה לקבל את רשותו גם אם היא רצתה. ורידיו של ג'רמי בלטו ממצחו. "מה אמרת עכשיו?" קורין חייכה במבוכה. "אמרתי... האם זקנים כמוך נהנים מזה כשאשתך החדשה מככבת בכותרות על כך שהיא רצה עירומה יום אחרי החתונה?" ג'רמי נותר ללא מילים. 'זקן? האם אני כל כך זקן?' הוא צמצם מעט את עיניו המהורהרות ואמר, "מה אם אני אומר שלא אכפת לי?" קורין חרקה שיניים. "אז אני אוריד את זה עכשיו, אחזיר לך את זה ואתחיל לרוץ בחליפת יום ההולדת שלי!" קצה שפתיו של ג'רמי התעווו בגירוי. "בטח. תורידי את זה." אם היה אל מזל, אז קורין הרגישה שהיא כנראה עשתה משהו רציני כדי לפגוע בו. זו נראתה ההסבר היחיד לכך שזקן מוזר כמו ג'רמי יבוא לחייה! לאחר שתיקה קצרה, קורין אמרה, "בסדר. אני אוריד את זה אם אתה רוצה!"