קורין הטיטה את ראשה כשהסתכלה על אהרון, שמיד הבין את הרמז שלה בזכות שנות הבנה הדדית איתה. לאחר ששיעול קל ניקה את גרונו, הוא הרים את ידו כדי לכוונן את אוזניית הבלוטות' שענד מתוך הרגל על אוזנו השמאלית, ועבר על פני ג'רמי וקורין בנימוס רב ככל האפשר. הוא אפילו הקפיד להנמיך את קולו מעט ולהעמיד פנים כאילו הוא מדבר עם מישהו בטלפון. "סליחה, בוס. הדברים הסתבכו קצת קודם. הבחור הזה, הולדן, שמע אותי כשהתלוננתי עליו קודם. כן, כן! הוא זה שהציע הצעה גבוהה יותר משלנו על הציור האהוב עליך! בסדר, בסדר. פשוט נשכח מזה וניתן לו אותו! 'אווזים בשלהי הסתיו' הוא לא הציור היחיד של נלי נימפיאה. יש עוד הרבה אחרים שנוכל להשיג בעתיד!" אהרון כבר היה די רחוק כשסיים את המשפט. קורין בהתה בעיניים פעורות בג'רמי והרימה גבה בתמימות. "אני חושבת שהבחור הזה מלכלך עליך, אדוני." מבטו של ג'רמי נפל על קורין. הוא החל לתחקר אותה, "אתם מכירים אחד את השני?" קורין הנידה בראשה. "אני לא מכירה אותו בכלל! אתה מכיר אותו? למה הוא כעס עליך כל כך?" ג'רמי צמצם את עיניו. "עוד לא ענית לי. מה את עושה כאן?" קורין נאנחה בנימה שנראתה כמעט מוטרדת. "אתה לא זוכר שאני פוטרתי מ'אלפא אנטרפרייזס', בזכותך? שמעתי שהם מגייסים כרוזים כאן, אז הגשתי את קורות החיים שלי ובאתי לכאן לראיון." ג'רמי עדיין היה ספקן למדי. "קיבלת את ההצעה בסוף?" קורין הנידה בראשה, משכה בכתפיה ופרשה את כפות ידיה. "לא. הם חיפשו מישהו עם יותר משלוש שנות ניסיון בעבודה, אז לא עמדתי בדרישות." ג'רמי בחן אותה. אם היו נותנים לה לעמוד על במת המכירות הפומביות, כולם היו טועים לחשוב שהיא מוכרת ציוד לבית הספר. קורין הרימה מבט ושאלה, "ומה איתך? למה אתה כאן?" "סבא מתעניין בסט של חפצי ארד, אז באתי כנציג שלו כדי להציע עליהם." "זה כל כך נחמד מצדך, אדוני. אתה באמת נכד טוב!" ג'רמי קימט את מצחו. 'למה זה נשמע כאילו היא נוזפת בי?' לפתע, הטלפון הנייד שלו צלצל. ג'רמי ענה לשיחה, קימט מעט את מצחו וניתק בגרגור. לאחר מכן הוא בהה בקורין במבט חודר. "לאן את הולכת עכשיו?" קורין ענתה, "אני הולכת להמשיך לשלוח קורות חיים ולחפש עבודה." ידיו המחוספסות של ג'רמי טפחו בעדינות על ראשה כשהוא התכופף ודיבר בקול צרוד ובלתי ניתן לערעור, "בואי איתי. אני אתן לך עבודה." "מה?" קורין הייתה המומה. לפני שהספיקה לעכל את מה שג'רמי אמר, הוא אחז בפרק ידה והבריח אותה משם. - קורין מצאה את עצמה שוב באחוזת "מאה שנות ירח". הפעם האחרונה שהיא הייתה שם הייתה כשג'רמי הכריח אותה להתארס לו. היא הציצה בקישוטים סביבה, שכללו פרחים, שטיח אדום, סרטים ובלונים. פניה של קורין החווירו מבהלה. "מה אתה מתכנן הפעם? אתה הולך לערוך עוד חתונה?" ג'רמי הביט בה במבט אלכסוני. "אה? את אוהבת להתחתן איתי כל כך? את רוצה עוד חתונה?" קורין מיד גלגלה את עיניה והייתה עומדת לפנות לאחור כשקול נשי צלול קרא, "דוד!" היא הביטה לכיוון הקול וראתה אישה צעירה רצה לעבר ג'רמי בשמלת כלה. האישה הצעירה שאלה בחרדה, "דוד! הצלחת למצוא לי מישהי?" ג'רמי הרים את ידו, משך את קורין אליו ודחף אותה קדימה אל הנערה בשמלת הכלה. "מה את חושבת עליה?" הנערה בשמלת הכלה הסתכלה על קורין ומצמצה. קורין הרגישה כמו חפץ למכירה וצלבה את ידיה כדי להגן על עצמה. "מה קורה כאן?" הנערה בשמלת הכלה הסתכלה על קורין ופלטה שפתיים בחוסר שביעות רצון. "היית חייב למצוא מישהי כל כך יפה? אני הכלה, אז אני אמורה להיות הכוכבת של הערב! אם השושבינה שמצאת לי יפה ממני, היא רק תגנוב את ההצגה!" ג'רמי הביט לעבר קורין וצחקק בקרירות. "את קוראת לזה יפה? היית צריכה להגיד לי שהראייה שלך מתדרדרת." קורין הייתה חסרת מילים. היא נעצה מבט זועם בג'רמי ולבסוף הבינה מה קורה.