"בוס? אנחנו לא נכנסים?" שאל אהרון. קורין הייתה תקועה במקום כשצפתה בג'רמי יוצא מהמכונית ונכנס לבית המכירות הפומביות "פסגת העלייה". במבט זועף אמרה, "ראיתי מישהו שהייתי מעדיפה לא לראות. בוא נחכה קצת לפני שנכנס." אהרון הביט לכיוון מבטה של קורין. "זה נראה כמו ג'רמי מהולדנס. את מכירה אותו?" קורין הביטה בתיעוב. "לא ממש." ... אולם המכירות הפומביות היה מחולק לקומות עליונות ותחתונות. הקומה הראשונה הייתה לקונים רגילים, ואילו הקומה השנייה הייתה לקוני VIP שלא רצו לחשוף את זהותם. הוענקה להם פרטיות מצוינת וניתן היה לזהותם לפי מספרי החדרים שלהם. ג'רמי היה בחדר מספר אחת, ואילו קורין הייתה בחדר מספר שבע. לאחר שמספר חפצים חסרי ייחוד נמכרו במכירה פומבית, סט של חלקי ברונזה ממכירה פומבית זו הובל לעמדת התצוגה. לאחר שהכרוז נתן הרצאה קצרה על הרקע והערך של החפצים, החלה ההצעה במחיר של 1.5 מיליון דולר. "שני מיליון!" "שלושה מיליון!" "ארבעה מיליון!" ... בסופו של דבר, המציע המסתורי מחדר מספר אחת הצליח להציע הצעה עבור סט חפצי הברונזה במחיר גבוה של ארבעה מיליון, מה שעורר תדהמה בקהל. בתוך חדר מספר שבע, קורין נשענה בעצלתיים על הספה ונשמה לרווחה. נראה היה שג'רמי שם עין על סט חפצי הברונזה, ואם לשפוט לפי העובדה שהוא כבר השיג אותו, הוא כנראה יעזוב בקרוב מכיוון שלא הייתה לו סיבה להישאר שם. "הפריט הבא הוא ציור שפורסם לאחר מותה של הציירת האימפרסיוניסטית המפורסמת נלי נימפאה, שכותרתו 'אווזים בסוף הסתיו'. מחיר הפתיחה הוא שבע מאות וחמישים אלף!" "יש לנו הצעה של שמונה מאות אלף מהמציע מספר שלוש! "מציע מספר אחת עשרה, תשע מאות אלף! "ועכשיו מציע מספר חמש, תשע מאות וחמישים אלף!" קורין הרימה את סנטרה כדי לתת לאהרון את האות שהוא יכול להתחיל להרים את השלט שלו. "מיליון וחצי מהמציע מספר שבע!" הקהל שוב נדהם לראות הצעה כזו, והם החלו לתהות מי הכוח מאחורי השלט 'מספר שבע'. הכרוז החל לספור, "מיליון וחצי פעם אחת! פעם שנייה! פעם שלישית, ו…" שנייה לפני שהכה בפטיש והוציא את המילה 'נמכר', טומי הרים את השלט שלו מחדר מספר אחת. ההצעה הפתיעה את הכרוז, והוא דיבר בנימה נרגשת יותר לעומת קודם לכן. "שלושה מיליון מהמציע מספר אחת!" גל תדהמה נוסף הדהד באולם כאשר מציע מספר אחת העלה את ההצעה בסכום גדול כל כך. כולם תהו אם הציור יעורר מלחמת הצעות בין מציע מספר אחת למציע מספר שבע. קורין קימטה את מצחה ותהתה מדוע ג'רמי עדיין שם. אהרון היה נסער כמוה. "מה הבעיה של מר ג'רמי? הוא סתם מנסה להשוויץ בעושרו!" קורין הורתה ברוגע, "תציע יותר, אהרון!" "בסדר!" "יש לנו הצעה של ארבעה מיליון מהקונה מספר שבע. האם יש לנו הצעה גבוהה יותר? "כן, יש לנו! הנה הצעה של חמישה מיליון ממציע מספר אחת! "אוי, מציע מספר שבע הולך אפילו גבוה יותר! עכשיו יש לנו שישה מיליון ממציע מספר שבע!" "האם יש לנו שבעה מיליון? הו, זה יותר מזה! מציע מספר אחת הולך על שבעה וחצי מיליון! האם יש הצעות נוספות מהרצפה? לא? בסדר גמור. שבעה וחצי מיליון, פעם אחת, פעם שנייה…" קורין הייתה מתוסכלת מההתפתחות. הבעיה העיקרית שלה באותה נקודת זמן הייתה מחסור בכסף. אהרון הציע, "מכיוון שהציור הזה חשוב לך מאוד, אולי נוכל להעביר את כספי הפרויקט אליו לעת עתה." קורין הרימה את ידה ונענעה בראשה. "לא, אני לא יכולה סתם להפנות את ההון של החברה לעניינים האישיים שלי. אני אמצא דרך אחרת להשיג אותו. אנחנו יכולים לתת לג'רמי לשמור אותו לעת עתה." לאהרון לא הייתה ברירה אלא לשמוע בקולה. הכרוז חתם את העסקה בהקשה בפטיש, ועד מהרה הוכרז כי מציע מספר אחת השיג את 'אווזים בסוף הסתיו' במחיר סופי של שישה מיליון. כולם נדהמו לראות את מציע מספר אחת מוציא שישה מיליון כדי לקנות את הציור הזה פי כמה מערכו המקורי. זה רק הראה שאנשים עשירים יכולים לעשות מה שהם רוצים עם הכסף שלהם. בינתיים, קורין הייתה שקועה במחשבות. אמה ציירה רק תחת שם העט נלי נימפאה בזמנה הפנוי. למרות שהייתה ידועה יחסית, היא לא הייתה ציירת מיינסטרים במיוחד, והיצירות שלה לא היו פופולריות במיוחד. הסיבות של ג'רמי להציע מחיר כה גבוה עבור 'אווזים בסוף הסתיו' יכולות להצביע על שתי אפשרויות: אמה של קורין הייתה או מישהי שהוא הכיר באופן אישי או מישהי שהיו לו קשרים אליה. "שלום." שתי פקידות קבלה יפות מבית המכירות הפומביות נכנסו לחדר שלהן כדי להגיש קפה וקינוח. "קורין? למה את כאן? איך בכלל הגעת לשבת בחדר הזה?" קראה לפתע אחת מפקידות הקבלה. קורין הרימה מבט וזיהתה את האישה כזואי, שכנראה קיבלה עבודה כפקידת קבלה בבית המכירות הפומביות לאחר שפוטרה מחברת אלפא. זואי בהתה בקורין בהלם, ותוך זמן קצר הבחינה באהרון הנאה, הלבוש היטב בחליפה של מעצב, יושב בצד. היא חרקה שיניים בקנאה וצעקה, "כל הכבוד, קורין! גרמת לי לאבד את העבודה שלי, בזמן שאת חיה טוב עם אבא סוכר!" קולה הגבוה היה כה מטורף ורועש שכל אולם המכירות הפומביות יכול היה לשמוע אותו. בחדר מספר אחת, ג'רמי בדיוק יצא מהחדר ועמד לעזוב כששמע את צרחתה של זואי. הוא עצר את צעדיו מיד והביט בקרירות בחדר מספר שבע. זואי בדיוק הגישה מועמדות לעבודה לפני יום והיא בדיוק התחילה את תקופת הניסיון שלה, אבל היא כבר דיברה בגסות לקוני ה-VIP! מעשיה הבהילו את כולם במקום והותירו רושם רע ביותר על הפטרונים. מנהל בית המכירות הפומביות מיהר עם מספר אנשי אבטחה. הוא גרר את זואי החוצה תוך שהוא מתנצל בחום בפני המציע בחדר מספר שבע. זואי ידעה שהיא כמעט בוודאות בדרך לפיטורים באותו יום, ולכן היא שחררה את כל הגיהנום כשנלקחה על ידי שומרי האבטחה וצעקה בקול רם, "את כלבה, קורין! תזדייני! גרמת לי לאבד את העבודה שלי פעמיים עכשיו! לא יעבור זמן רב עד שהגבר שלך יימאס מזיוני התחת החולה שלך ויזרוק אותך!" ג'רמי שמע אותה ברור כשמש באותו אירוע - לא היה ספק שמישהי בשם קורין הייתה שם. 'הבחורה הזאת… היא כאן? והיא זו שהציעה בחדר מספר שבע?' הוא צמצם את עיניו בקרירות והסתובב כדי ללכת לכיוון חדר מספר שבע. אהרון בדיוק שלח את מנהל בית המכירות הפומביות לאחר שקיבל התנצלות מהאחרון, והוא עמד לסגור את הדלת כשדמותו הגבוהה של ג'רמי הופיעה ממש מולו. "יש כאן קורין?" ג'רמי ירה מבט עוין לעבר אהרון. אהרון נדהם לרגע, ואז הנהן בחיוך. "יש משהו שאתה רוצה לדבר איתה עליו?" עיניו הנאות של ג'רמי הצטמצמו מעט כשאמר בקול קר, "תגיד לה לצאת בבקשה." אהרון לא היסס כלל כשהפנה את ראשו לחדר ואמר, "היי, מישהו מחפש אותך!" עד מהרה, בחורה בסרבל יצאה מחדר מספר שבע ובהתה בסקרנות בג'רמי. "אני יכולה לעזור לך, אדוני?" ג'רמי הביט מטה באישה הלא ידועה שלפניו וקימט את מצחו, "את קורין?" פקידת הקבלה אמרה, "כן. קורין עם 'י'." מבטו של ג'רמי הפך קר, והעניין שלו נעלם כאילו לא היה. הוא הסתכל על אהרון, הנהן בעדינות ואמר, "סליחה שהטרדתי אותך." כשג'רמי הסתובב כדי לעזוב, טומי הלך אחריו בכבוד. כשאהרון ראה שג'רמי התרחק מספיק, הוא שלף את ארנקו, הוציא כרטיס קניות מפלטינה ממותג יוקרה ומסר אותו ל'קורין'. "משחק מצוין. עכשיו לכי לשנות את השם שלך כחוק. תקראי מעכשיו קורין." "כן אדוני. תודה אדוני!" פקידת הקבלה קיבלה בשמחה את הכרטיס והתפטרה בנימוס. אהרון סגר את הדלת ואמר, "הוא הלך! איך בכלל פגשת את ג'רמי, בכל זאת? ולמה את נמנעת ממנו?" קורין אמרה ברוגז, "ובכן… התחתנתי איתו לפני כמה ימים." אהרון ירק את הקפה שהוא בדיוק לגם והשתעל בעוצמה. "מה אמרת עכשיו?!" קורין הסבירה ברוגע את כל מה שקרה לאהרון, והוא הופתע תחילה, אבל המבט המופתע הזה הפך עד מהרה לחיוך מרושע. "אז… הוא עמד בשמו כנסיך החלומות של העיר בליל הכלולות שלך? גברים בוגרים נוטים להיות אוהבים במיוחד כלפי בנות זוגם. לפחות, זה מה שנאמר לי!" קורין גלגלה עליו עיניים. "אתה רוצה שאני ארביץ לך עד דק?" היא מעולם לא נהגה להתבדח על הכאת אנשים, אז אהרון מיהר לברוח. "אני, אה… אני הולך לשירותים!" קורין קמה ממקומה והצטרפה גם היא. היא הלכה לשטוף את ידיה בכיור המשותף בזמן שחיכתה שארון יצא, אבל ברגע שהרימה מבט, ההשתקפות במראה גרמה לה להתקשח. ג'רמי עמד מאחוריה עם ידיו בכיסי מכנסיו, והיא לא יכלה לדעת אם הוא שמח או כועס לראות אותה. רק בגלל שהיא הצליחה לברוח פעם אחת לא אומר שהיא תברח כל הזמן. ג'רמי התקרב אליה באיטיות. הייתה לו הילה נשגבת, ומבטו חסר הרגש נראה גדוש בחשד לגבי מי היא באמת. "מה את עושה כאן?" קורין לא ענתה. באותו רגע, אהרון לקח את הזמן המתוק שלו לצאת משירותי הגברים. "בוס, ככל שאני חושב על זה יותר, ככה אני מרגיש יותר מוטרד ממנו! לאיש הזה יש מספיק כסף כדי לבחור איזה ציור ברמה עולמית שהוא רצה, אז למה הוא צריך לחטוף לנו את 'אווזים בסוף הסתיו'? זה כל כך מעצבן—" לא הייתה לו הזדמנות לסיים את המשפט שלו כשראה את ג'רמי עומד מול קורין. ג'רמי הפנה את ראשו להסתכל על אהרון, ואז על קורין. הוא צמצם את עיניו ובהה בהם שניהם בתשומת לב. "בוס?"