עד שקורין החליפה בגדים ויצאה, ג'רמי כבר לא היה בחדר. ממילא לא היה אכפת לה לאן הוא הלך. אחרי הכל, הנישואים שלהם לא היו יותר משיתוף פעולה, והם היו תקפים לשלושה חודשים בלבד. לאחר מכן, הם ייפרדו ולא יראו זה את זה שוב. קורין נעלה את הדלת ונרדמה. למחרת בבוקר, קורין התעוררה מדפיקות בדלת. משרתת אמרה, "גבירתי, אדון ג'רמי אמר לי למסור לך את הבגדים האלה! גבירתי!" הקול הרועש העיר את קורין עוד לפני שהספיקה לישון מספיק. עם זאת, לא הייתה לה ברירה כי היא גרה במקום של מישהו אחר. היא לא יכלה לעשות דבר מלבד לקום, לפתוח את הדלת ולקחת את השמלה שהמשרתת הביאה לה. לאחר שהתרעננה והחליפה בגדים, קורין יצאה מהחדר כדי למצוא משהו לאכול. להפתעתה, קערה של מים קרים ומסריחים נשפכה עליה. במקביל, היא שמעה פרצי צחוק. העיניים שלה טשטשו מהמים המסריחים. היא לא הצליחה להבין מה קורה עד שהמים זרמו לגמרי מראשה. מולה עמדה נערה בערך בגילה. הנערה הייתה מאופרת באיפור משובח ונראתה יהירה כשהיא לועגת בניצחון. כמה ממשרתות הולדן הקיפו את הנערה, ואחת מהן החזיקה בידה קערת מים ריקה. היה די ברור שהמים המסריחים והמלוכלכים נשפכו על כל גופה של קורין. קורין קימטה קלות את מצחה, מצמצה בעיניה כדי להיפטר מהמים מהריסים הרטובים שלה, והסתכלה על הנערה בשלווה. ואז היא שאלה, "מי את? ולמה שפכת עלי מים?" הנערה מרחה את השפתון האחרון על שפתיה, ואמרה ביהירות, "השם שלי פרנסין. אני העלמה הצעירה של משפחת הולדן, וג'רמי הוא אח שלי!" התברר שהנערה היא ה'גיסה' של קורין! קורין הרימה גבה ושאלה, "אז, למה שפכת עלי את המים?" פרנסין הרימה את סנטרה והסתכלה על קורין בבוז. "כדי שתדעי את מקומך! אל תקבלו את הרושם הכוזב שתהפכו לגברת הצעירה רק בגלל שהתחתנתם למשפחה! את לא מתאימה לתפקיד!" קורין קימטה את מצחה. "אבל זה לא משנה את העובדה שאני אשתו של אחיך, מה שהופך אותי לגיסתך הבכירה! את לא חושבת שזה לא ראוי שתעשי לי את מה שעשית לי עכשיו?" פרנסין צחקה ונזפה, "גיסה? פה! אל תחשבי על עצמך יותר מדי! אחי אפילו לא שכב איתך אתמול בלילה. איך יש לך את החוצפה לקרוא לעצמך אשתו של אחי כשאת ישנת לבד בחדר אחר בליל הכלולות שלך? אני אהיה כנה איתך, אחי התחתן איתך רק כדי לפייס את סבא שלי, שחולה כרגע. עד שהוא יחלים ממחלתו, תצטרכי לעזוב אותנו מיד!" קורין נותרה ללא מילים, אבל היא סוף סוף הבינה מדוע ג'רמי כל כך להוט להתחתן. פרנסין הזהירה שוב, "אפילו אל תחשבי על להסתמך על אחי. הוא לעולם לא יתאהב באישה כמוך! את אשתו רק בשם, ואת כלום בעיני המשפחה שלנו. את נחותה ממשרתת, אפילו! כל מה שאני אומרת הולך כש אחי לא כאן, ואת גם צריכה לציית לכללים שלי, הבנת?" קורין הנהנה ברצינות. "הבנתי. אני אזכור!" פרנסין שמחה לראות את הבעת הפחדנות של קורין. "לפחות את לומדת. תזכרי מי את באמת! בואו נלך, בנות. יש לי תור למניקור היום, והמניקוריסטית תגיע בקרוב..." אמרה פרנסין כשהיא עמדה ללכת עם המשרתות. "חכי!" קראה קורין. פרנסין עצרה והסתכלה עליה בחוסר סבלנות. "מה קרה? יש לך התנגדויות?" קורין חייכה. "לא, גברת פרנסין. זה רק... התחתנתי רק אתמול, ואני לא ממש בטוחה מה הכללים. את יכולה להסביר לי אותם? אני אזכור אותם ואוודא שאני מצייתת להם." פרנסין נדהמה לרגע, אך עד מהרה צחקקה בבוז. "נשים שמגיעות ממשפחות עניות כמוך אכן מכירות היטב את דרכי העולם! בסדר, מכיוון ששאלת, אני אתן לך מושג גס למה לשים לב! תקשיבי טוב, אז. מוטב שתתנהגי הכי טוב שאת יכולה." "אממ, בסדר, חכי רגע..." ביקשה קורין בענווה עצה. "גברת פרנסין, הזיכרון שלי לא טוב במיוחד. את יכולה לבוא איתי לחדר ולספר לי הכל לאט? אני רוצה לרשום את ההוראות שלך מילה במילה." "אוף, כל כך מטריד!" פרנסין קצת התעצבנה, אבל היא לא עמדה לוותר על הזדמנות לקבוע את הכללים. לכן, היא הלכה בעקבות קורין לחדר בחוסר רצון. להפתעתה, הדלת נטרקה ברגע שנכנסה, וקורין נעלה אותה מיד. המשרתות לא הצליחו לעקוב אחריהן וננעלו בחוץ. לאחר רגע קצר של תדהמה, הם שמעו את צעקותיה של פרנסין מתוך החדר ודפקו בחרדה על הדלת. "גברת פרנסין? גברת פרנסין?! הכל בסדר?" ברגע שפרנסין נכנסה לחדר, קורין תפסה בשערה וגררה אותה לחדר האמבטיה. פרנסין צעקה באימה, "אה! מה את עושה?! תני לי ללכת!" קורין אחזה בשיערה של פרנסין ביד אחת והדקה את פרקי ידיה ביד השנייה. היא הצמידה את זרועותיה המתנופפות של פרנסין. "תגידי לי, מה בדיוק שפכת עלי?" שאלה קורין. היא נראתה כמו שדה באותו רגע, ופרנסין סוף סוף הבינה שההתנהגות הצייתנית לכאורה של קורין קודם לכן לא הייתה אלא חזות. פרנסין לא יכלה שלא להרגיש פחד. "זה... אלה מים שנשארו במטבח לאחר שרוקנו כמה דגים!" "אה, זה נכון?" קורין צמצמה את שפתיה וחייכה. בשנייה הבאה, היא טבלה את ראשה של פרנסין באסלת השירותים. פרנסין ניסתה לצעוק, אבל הצעקות שלה הפכו לגרגורים בלבד לאחר שפניה שקעו מתחת למים. 30 שניות לאחר מכן, קורין שלפה את ראשה ושאלה, "איך זה מרגיש, גברת פרנסין?" פניה של פרנסין היו חיוורות ומבולגנות, והיא אמרה, "א—איך... איך את מעזה לעשות לי את זה! את..." קורין נראתה רגועה כשאמרה, "את התחלת את זה, ואני סתם מתנקמת. מכיוון ששפכת עלי מים עם מעי דגים, זה רק הוגן שאני אתן לך לטעום מי אסלה." 'האישה הזאת מטורפת!' חשבה פרנסין לעצמה. ואז היא צווחה בטירוף, "גה! אני העלמה הצעירה של משפחת הולדן! אחי אוהב אותי מאוד! איך את מעזה להתייחס אלי ככה?!" קורין התעלמה ממנה ואמרה, "לא אכפת לי שאת העלמה הצעירה של משפחת הולדן. אחי התחתן איתי כדי שאוכל להפוך לגברת הצעירה של משפחת הולדן, לא לשק החבטות שלך. תזכרי מה קרה היום, ואל תתעסקי איתי יותר!" ואז היא לחצה שוב את ראשה לאסלה. אז, היא משכה את ידיה בקרירות. פרנסין הרימה את ראשה בפתאומיות ונשמה בכבדות. היא הרגישה כל כך גועל שהיא כמעט פרצה בבכי. זו הייתה הפעם הראשונה שפרנסין חוותה אי פעם השפלה כזו. היא נשענה על אסלת השירותים והקיאה כמה פעמים לפני שחנקה את שיניה ואיימה על קורין, "רק תחכי, קורין! אני נשבעת שאני אגרום לאחי להתגרש ממך!" קורין חייכה. "זה נכון? אלה חדשות נפלאות! תודה מראש על העזרה שלך, גברת פרנסין!" כשראתה את האדישות של קורין, פרנסין הרגישה כאילו האיומים שלה נפלו על אוזניים ערלות והיו חסרי תועלת מעשית. לאחר שגררה את פרנסין והוציאה אותה מהחדר, קורין פשטה את הבגדים המסריחים והלכה להתקלח. לא היו לה בגדים אחרים ללבוש, והיא נאלצה לצאת מחדר האמבטיה עטופה רק במגבת אמבטיה. באותו רגע, היא ראתה את המסך שלה על שידת הלילה מהבהב. זו הייתה שיחה מעמיתה של קורין, ג'ואנה ג'ונסטון. ברגע שקורין ענתה לה, היא התקבלה בקולה המודאג של ג'ואנה. "חדשות רעות, קורין! משהו גדול קרה בחברה! את צריכה לבוא לכאן, מהר!"