ליליאנה ניחמה את בתה, שרלין. "אל תדאגי, שרלין. אני אמצא דרך לנקות את שמך! אל תבכי..." קורין עמדה בצד ברוגע עם חיוך לעגני, ואפילו צחקקה קלות למראה ליליאנה ושרלין במצבן המרופט. שרלין הפסיקה לבכות ברגע ששמעה את הצחקוק הקטן הזה מקורין. מבט זועף הופיע על פניה, והיא בהתה בקורין בזעם תוך כדי שהיא מצביעה עליה בטינה. "זו את! את עשית לי את זה, קורין!" קורין הרימה גבה ופרשה את ידיה בתמימות. "איך משרתת קטנה כ