פניה של קורין האדימו. עד אז, פמלה הסדירה את נשימתה וגעתה בחרדה, "ג'רמי... עזוב אותה..." ג'רמי שחרר מיד את אחיזתו והשליך את קורין הצידה לפני שניגש ושאל, "מה שלומך, סבתא?" פמלה נופפה בידה בחולשה. "הכל בסדר... קודם לכן, אני... נתקעה לי גלעין שזיף בגרון, אבל קורין הצילה אותי באמצעות תמרון היימליך. את רואה את הגלעין הזה על הרצפה? הרגע ירקתי אותו..." ג'רמי קפא מעט והביט מטה בגלעין השזיף הקטן על הרצפה. אחר כך, הוא הביט לעבר קורין, כשהוא מקמט מעט את מצחו. קורין קמה מהרצפה ושיפשפה את זרועה שכאבה לאחר שג'רמי השליך אותה בחוסר רחמים על הרצפה. אז היא ניגשה לפמלה והסבירה, "אפיתי את המאפים האלה לעצמי הבוקר, גברתי. אני נוטה להשאיר את השזיפים עם הגלעין כי אני מעדיפה את המרירות העדינה שמופיעה כשאני אופה אותם. זה לא כל כך מתאים לקשישים, אז אני מצטערת על כך בכנות." היא קדה בכנות לפני שהזדקפה והביטה בג'רמי. "אתה צריך להזמין רופא שיבדוק אותה, אדוני - כלומר... ג'רמי." בכך, היא הסתובבה ועלתה במעלה המדרגות לחדרה. ג'רמי חש גל של רגשות מעורבים כשראה את גבה הישר והדק של קורין. - האירוע כולו גרם לפמלה לפחד קל, והיא נרדמה רק לאחר שעזרו לה להיכנס לחדר. באותו אחר הצהריים, רופא המשפחה הגיע לבדוק אותה, ולחץ הדם שלה נמדד. רק אז הם אישרו שהיא בסדר גמור. לאחר שרופא המשפחה עזב, הגברת הזקנה חזרה לעצמה ואמרה, "תוכלי לחכות בחוץ קצת, פרנסין? יש לי משהו לומר לאחיך." פרנסין היססה מעט ללכת כי רצתה להאזין לשיחתם, אך מבטו החמור של ג'רמי לא הותיר לה ברירה אלא לעזוב. כשנותרו רק שניהם בחדר, ג'רמי ניגש למיטה ושאל, "קרה משהו, סבתא?" פמלה חייכה בחום והביטה בנכדה הגבוה והנאה. "אני בסדר גמור עכשיו, ג'רמי." "אני שמח לשמוע את זה." פמלה שאלה, "אני סקרנית איך הכרת את קורין." "זה היה במקרה." פמלה הנהנה באיטיות. "היא ילדה טובה. אני אוהבת אותה מאוד." היה ניצוץ חולף של הפתעה בעיניו של ג'רמי, ועיניו הנאות הצטמצמו מעט. "את אומרת את זה רק בגלל שהיא הצילה אותך?" סבתו הענישה את קורין ממש רגעים לפני שהוא חזר הביתה. היה ניצוץ של הערצה בעיניה של פמלה. "היא רגועה כשהיא מתמודדת עם מצבים קשים, והיא לא מנסה להפגין דומיננטיות או לגרום לעצמה להיראות חלשה בפניי. במקום לבכות ולהתלונן כשלא הבנת נכון את מעשיה, היא באה אליי רק כדי להסביר הכל ברוגע ולהתנצל על מה שקרה. היא אישה הגיונית ומבינה." ג'רמי שתק לאחר שנזכר איך כמעט ערף את ראשה כשחנק אותה בהתקף זעם. "עוד לא שכבת איתה, נכון?" הנושא השתנה קצת מהר מדי שג'רמי קפא במקום. פמלה הקניטה, "אתה כמעט בן 30, למען השם! למה אתה כל כך נבוך?" ג'רמי היה חסר מילים. "ג'רמי, אני יודעת שנחפזת לנישואין רק כדי לפייס את סבך הזקן והעקשן, אבל אני חושבת שבחרת אישה טובה. נישואין זה לא משחק ילדים, אתה יודע. אני מקווה ששניכם תוכלו לחיות חיים מאושרים ביחד בעתיד!" ג'רמי חש שזה לא ראוי להסביר לה את כל המצב. פמלה הוסיפה, "לא יכולתי להשתתף בחתונה שלך כי ליוויתי את סבא שלך כדי להתכונן לניתוח, אבל אני אעיד על הנישואין שלך היום. תזכור לממש את נישואיך אחר כך כדי שסבא שלך יוכל להחזיק את הנין שלו ברגע שהוא יחלים!" הבעתו של ג'רמי החשיכה. "סבתא, כשזה מגיע לזה, אני חושב-" פמלה קימטה את מצחה וקטעה אותו, "אם לא תקשיב לעצתי, אני אספר לסבא שלך שרימית אותו עם נישואין מזויפים. אתה מכיר את המזג שיש לו. הוא בטח יחלה שוב, גם אם הוא יחלים מהניתוח שלו!" ג'רמי שיפשף את גבותיו. "אני אבקש ממישהו להביא לך ארוחת ערב מאוחר יותר. תנוחי טוב עכשיו," הוא אמר ואז הסתובב כדי לעזוב. פמלה עדיין לא הניחה לדבר המימוש הזה. "אני אעשה את הסיבובים שלי מאוחר יותר הלילה, אז אל תאכזב אותי!" - כשג'רמי חזר לחדר, הוא ראה את קורין יושבת לבדה ליד שולחן המחשב. נראה שהיא שקועה בכתיבת משהו שהיא אפילו לא הרימה את מבטה כשנכנס. הוא ניגש אליה מאחור והביט מטה כדי לראות מה היא כותבת. "את עושה שיעורי בית?" קורין הקדישה את מלוא תשומת הלב למשימתה תוך שהיא מתלוננת, "אני מעתיקה את כללי הבית. אנחנו כבר במאה העשרים ואחת, אבל למשפחה שלך עדיין יש כללי משפחה כתובים. אוי ואבוי, עתיק מאוד..." ג'רמי הרים את ידו ולקח ממנה את העט. "את יכולה להפסיק להעתיק עכשיו. אף אחד לא הולך להעניש אותך שוב." קורין מתחה את מותניה ואמרה, "אני מניחה שאני אלך להתרחץ ולישון, אם כן!" היא רכשה הבנה מעמיקה יותר של פערי הכוחות בינה לבין ג'רמי לאחר שנחנקה קודם לכן. הוא יכול היה למחוץ אותה למוות בקלות. זה לא היה כל כך עניין שלה או שלו, אלא, היא פשוט לא הרגישה צורך להקשות על חייה יותר. בשלושת החודשים הקרובים, סדר העדיפויות שלה היה להבטיח שלום במהלך ימיה בבית הולדן, וזה אומר לא ליצור אויבים ולהימנע ממגע רב עם ג'רמי. ברגע שחלפו שלושת החודשים, כל מה שהיא צריכה לעשות זה לארוז את חפציה ולעזוב. קורין קמה, חלפה על פני ג'רמי ונמנעה ממנו ככל האפשר. עם זאת, כוח חזק משך את זרועה מיד. "אה!" היא קימטה את מצחה מכאב. "מה אתה עושה, אדוני?" ג'רמי צמצם אליה את עיניו. "אני מופתע שאת יודעת מה זה כאב." כף ידו הגדולה בדיוק תפסה את הפצע שלה! כשג'רמי השליך אותה מוקדם יותר באותו יום, אמת ידה פגעה בפינת שולחן הקפה, וכתוצאה מכך כאב. התוכניות שלה להימנע מכל סוג של סכסוך נפגעו בגלל התנהגותו הבעייתית של ג'רמי! קורין עשתה פרצוף ארוך. "יש לי אותך להודות על כך." ג'רמי נבהל, שחרר את אחיזתו ואמר בקול נמוך, "תרדי למטה ותני לרופא המשפחה לטפל בפציעה." "זה לא יהיה נחוץ. זה רק שריטה." קורין לא טרחה לרדת ופשוט ניערה את ידו לפני שנכנסה ישר לחדר האמבטיה כדי להתקלח. לאחר המקלחת, היא החליפה לבגדי השינה שלה והלכה למיטה כדי להתכונן לשינה. "בואי הנה!" ג'רמי קרא לה בקול רם. קורין הביטה וראתה אותו יושב בנחת כמו מלך על הספה החד-מושבית. היא לא רצתה ללכת אליו. "למה שאני אעשה את זה?" האיש הצביע על ערכת העזרה הראשונה בפינת השולחן. "כדי למרוח קצת משחה על הזרוע שלך." שפתיה של קורין רעדו. "לא תודה." ג'רמי צמצם את עיניו ונעץ בה מבט מוות. "את באה לכאן, או שאני אבוא אלייך?" קורין התעצבנה עליו מאוד! היא לא רצתה שהוא יעלה למיטה, אז היא חרקה שיניים וקמה. ברגע שהיא ניגשה אליו, היא הושיטה לעברו את זרועה הפצועה. "בסדר. תזדרז!" המשרתת הביאה את ערכת העזרה הראשונה, וג'רמי התכוון לתת לקורין לטפל בפצע בעצמה. עם זאת, נראה שהיא לא הבינה נכון את כוונותיו והניחה שהוא רוצה לעשות זאת בשבילה. ג'רמי מעולם לא שירת אף אחד בעבר, וגם לא יעשה זאת בעתיד. ובכל זאת, הוא פתח את ערכת העזרה הראשונה, הסיר את המכסה של שמן רפואי אדמדם, טבל מטוש בבקבוק לפני שהניח אותו בעדינות על הפציעה באמת ידה של הנערה. למעשה, קורין הושיטה לעברו את ידו בכוונה כדי לפרוק את כעסה, אבל היא מעולם לא חשבה שג'רמי יעזור לה למרוח את המשחה. היא הרימה גבה ושאלה, "אתה מרגיש אשם במה שעשית היום, אדוני?" ג'רמי היה חסר הבעה. "פצעתי אותך בגלל שלא הבנתי אותך נכון היום, אז אני צריך לקחת אחריות. באשר לסבתא שלי, אין צורך שתטפחי טינה כי היא לא תישאר כאן הרבה זמן." קורין לא חשבה על זה יותר מדי ואמרה, "למה שאני אטפח טינה כלפיה? היא לא בן אדם רע." ג'רמי הביט עליה. "ובכן, היא הענישה אותך להעתיק את כללי הבית. את לא חושבת שהיא בן אדם רע?" קורין לעגה. "אתה חושב שבן אדם רע פשוט יעניש אותך לעשות קצת העתקה? העתקה היא כנראה העונש החמור ביותר שבן אדם טוב יכול לחשוב עליו. כל האנשים הרעים שפגשתי לפני תמיד..." היא עצרה את המשפט שלה באמצע, וגרמה לג'רמי לקמט את מצחו. "תמיד מה?" קורין לא הרגישה צורך לשתף את חוויותיה עם מישהו שהיא לא מכירה היטב. "שום דבר. סיימת? אני רוצה ללכת לישון עכשיו!" ג'רמי עדיין לא עזב את זרועה לאחר מריחת התרופה. קורין חשבה שג'רמי עדיין מודאג לגבי ההסדר שלהם, אז היא הדגישה את מחויבותה אליו. "תירגע, אתה יודע? הבטחתי לשתף איתך פעולה למשך שלושה חודשים, ואני אשלים את המשימה שלי כאילו זו הייתה עבודה אמיתית. אחותך היא מטרד, אבל סבתך פשוט ניסתה להגן על נכדתה כי היא לא ידעה את כל הפרטים של מה שקרה. אני מבינה מאיפה היא באה, אז אני לא אטפח טינה כלפיה." ג'רמי בהה בקורין במחשבה. הוא היה תחת הרושם שהיא פזיזה ומבולבלת, אבל היא התגלתה כמבינה למדי. חוץ מזה, היא גם נראתה חמודה למדי. הריסים שלה היו ארוכים, עבים ומסולסלים, בעוד שפניה הקטנות היו עדיין קצת ילדותיות עם קצת שומן תינוקות שמנמן ושני גומות חן קטנות. כל קימוט וכל חיוך העניקו חיוניות תוססת לפניה. ג'רמי קם בפתאומיות, והבהיל את קורין. "אדוני?" זרועותיו הארוכות הגיעו מתחת למותניה, והוא הרים אותה בנשיאת כלולות בלי אפילו אזהרה. קורין הייתה מאובנת מהפתאומיות של זה. "מה אתה זומם עכשיו, אדוני?!" היא בדיוק סיימה את שאלתה כשהיא הושלכה בחוסר טקס על המיטה. ג'רמי פשט את ז'קט החליפה שלו, שלף את העניבה שלו ופתח את הכפתורים של חולצתו. כל אחת מתנועותיו הייתה תוקפנית. קורין התיישבה, כשהיא מתכוונת לברוח, אבל כפות ידיו הגדולות דחפו אותה למטה ואילצו אותה לשכב בחזרה. זו הייתה הפעם הראשונה בחייה שהיא הצליחה לראות את הגרוגרת ואת שרירי החזה של גבר מקרוב, והיא נאלצה להודות - הם היו די מפתים. "אל תעשה שטויות, אדוני! תחזור לעשתונות שלך ותזכור שאני לא הטיפוס שלך!" ג'רמי תמך בזרועותיו משני צידי ראשה הקטן של קורין ובהה בה כמו זאב רעב. "מה אם החלטתי להתעלם מזה כדי שאוכל ליהנות קצת רק הפעם?" גופו הגברי של ג'רמי תפס את קורין לא מוכנה, והיא עמדה לצעוק כשהוא כיסה את פיה. "אוף!"