לוסיל שמחה לראות שאלק מעריץ את ריילנד השובב. כל עוד ריילנד משמח את אלק, זה יועיל לענף השלישי של המשפחה כשאלק יחלק את נכסי המשפחה. לוסיל אמרה בשמחה, "ריילנד, אל תדאג. אני אסדר לך ללכת לגן ילדים. תוכל ללכת לבית הספר בעוד כמה ימים." ריילנד חשב לרגע. כשראה את סמנתה מקלידה בטלפון שלה בראש מורכן, עלה במוחו רעיון. "איזה גן ילדים?" לוסיל לא הבינה שריילנד וסמנתה טומנים לה מלכודת. היא עדיין הייתה שקועה בשמחתה שלה להשיג את נכסי המשפחה. בחיוך אמרה, "כמובן, זה יהיה גן הילדים הטוב ביותר. עברת את כל הקושי הזה. אני באופן טבעי אתן לך את הטוב ביותר." סמנתה כיווצה את שפתיה והרימה את הטלפון שלה. "אז, שיהיה גן הילדים 'סוברן'. בדקתי עכשיו. גן הילדים הטוב ביותר באלסטונדה הוא גן הילדים 'סוברן'. לוסיל, הרגע אמרת שתסדרי גן ילדים מהשורה הראשונה לריילנד. אז, את בטח מדברת על גן הילדים 'סוברן', נכון?" סמנתה נשענה על הכיסא בחיוך פרוע. היא הסתכלה על לוסיל, משועשעת. "גן הילדים 'סוברן'..." לוסיל הייתה קצת נסערת וכמעט רצתה לסטור לעצמה. לוסיל חשבה על לשדל את אלק וריילנד קודם כל. באופן בלתי צפוי, "סמנתה", ששתקה כל הזמן, העזה לבקש ממנה לשים את ריילנד בגן הילדים 'סוברן' ברגע שהיא התחילה לדבר. זה היה גן הילדים הטוב ביותר באלסטונדה. מי שיכול היה להיכנס היה או עשיר או בעל כוח. שכר הלימוד השנתי היה גבוה כמו 60,000 דולר. לוסיל לא השיגה את נכסי המשפחה, אבל עמדה להוציא סכום כסף נכבד. היא תהתה אם זה מאוחר מדי להתחרט על מה שאמרה. סמנתה הבחינה באופן טבעי בפאניקה והחרטה של לוסיל. היא המשיכה לתדלק את האש. "ריילנד, אתה רוצה ללכת לגן הילדים 'סוברן'?" כשקיבל את האות של סמנתה, ריילנד חייך בחיוך ערמומי והנהן. "כן! אני רוצה ללכת לגן הילדים 'סוברן'." ואז, ריילנד הסתכל על אלק בעיניו היפות והבוהקות. "סבא רבא, כשאני אלך לגן הילדים 'סוברן', אני בהחלט אלמד קשה ואטפל בך היטב בעתיד." "חה חה." המראה השובב של ריילנד גרם לאלק להתפרץ בצחוק. ואז, הוא הסתכל על לוסיל וציווה, "את תלכי לגן הילדים 'סוברן' אחרי ארוחת הבוקר. תוודאי לרשום את ריילנד לשם בהקדם האפשרי." "כן." לוסיל הורידה את ראשה בשקט כיוון שלא יכלה לשאת את המבט החד והרציני שאלק נתן לה, אבל עיניה היו מלאות בכעס. לוסיל העירה לעצמה, "סמנתה נהיית קשה יותר להתמודד איתה! אבל היא רק בחורה בשנות העשרים לחייה. איך היא יכולה לנצח אותי? המפ!" אחר הצהריים, סמנתה וריילנד שיחקו במשחקי וידאו בחדר. היא הייתה צריכה להודות שריילנד בהחלט ירש את האינטליגנציה הגבוהה שלו ממנה. לא משנה איזה סוג של משחק הוא שיחק, הוא הבין אותו מיד. היכולת שלו ללמוד בהקבלה הייתה הטובה ביותר. השניים החזיקו טלפונים בעלי מפרט נמוך והביסו שחקנים אחרים במשחק בשמחה. לפתע, נשמעה דפיקה בדלת. "סמנתה, את שם? זאת אני." זה היה הקול של לוסיל. ניצוץ של חוסר סבלנות הבהב בעיניה של סמנתה. היא הייתה ממוקדת בהבסת השחקנים האחרים. "בואי!" לוסיל נכנסה, וקצה פיה לא יכול היה שלא לרעוד כשראתה את סמנתה וריילנד משחקים במשחקים בטלפונים שלהם כשאצבעותיהם זזות במהירות. היא חשבה שהיא העריכה יתר על המידה את סמנתה. 'סמנתה שיחקה במשחקים בבית בימים האלה. היא עדיין נראית כמו חצי שוטה שאכפת לה רק מהנאה. היא אמא, אבל היא ממשיכה לשחק משחקי וידאו עם הבן שלה. זה מגוחך!' לוסיל המשיכה לנחם את עצמה בליבה שאחרי קבלת נכסי המשפחה כשאלק ילך לעולמו, היא תעיף את סמנתה וריילנד ממשפחת ג'והנסון. אז היא תרגיש פחות נסערת כשהשניים יהיו מחוץ לטווח הראייה. מדכאת את הכעס שהיא חשה בליבה, לוסיל הלכה לחדר, התיישבה על הספה והעמידה פנים שהיא נחמדה ומיטיבה. "סם, הרגע חזרתי מגן הילדים 'סוברן'." "אה," ענתה סמנתה באדישות והמשיכה לשחק במשחק אפילו בלי להעיף מבט לעבר לוסיל. "אמא! תמהרי! התקפה חשאית משמאל!" צעק ריילנד. "לעזאזל! איך הם מעזים לכתר אותי? אני לא אתן להם ללכת!" רתחה סמנתה. לוסיל נשמה נשימה עמוקה, והמשיכה לומר לעצמה עמוק בפנים לא לכעוס, להישאר רגועה ולהתמקד בנכסי המשפחה. אחרי שנשמה כמה נשימות עמוקות, לוסיל נרגעה לפני שאמרה, "גן הילדים 'סוברן' אמר שריילנד מעולם לא היה בגן ילדים. הבסיס שלו חלש מדי. אם הוא ילך לגן הילדים 'סוברן', הוא לא יוכל לעמוד בקצב ההתקדמות שלהם. אז, הם הציעו שהוא ישתתף בגן ילדים רגיל." "לעזאזל!" קיללה סמנתה בקול נמוך, ואצבעותיה זזו במהירות כשהיא הורתה, "ילד, לך לברון נאשור ותארב להם. אנחנו נוריד אותם בבת אחת!" "בסדר! אמא, אני אזעזע אותם אחר כך. את יכולה פשוט לתקוף אותם מאחור." לוסיל הייתה חסרת מילים והמשיכה לנשום נשימות עמוקות. עם זאת, לוסיל עמדה ליד השניים כמו פסל במשך כמעט עשר דקות. לבסוף, השניים הרימו את ראשיהם וקפצו כדי לתת כיף אחד לשני. ריילנד חייך. "חמישה ניצחונות רצופים! אמא, את מדהימה. קיבלת שוב MVP." סמנתה חייכה בגאווה. "זה רק טבעי. תראו מי אני. עם טלפון כל כך זול וחשבון סמארף, אני אפילו יכולה לשחק את המשחק כמו השחקנית ברמה העולמית הגבוהה ביותר. חה חה! תקראו לי המלכה סמנתה." לוסיל הייתה חסרת מילים. היא חשבה, "היא אפילו מבלפת שהיא שחקנית ברמה הגבוהה ביותר במשחק וידאו. מה לעזאזל? היא חסרת בושה! היא משחקת דרך החיים ואין לה שום שאיפה רצינית." כשסמנתה הסתובבה, היא ראתה שלוסיל חורקת שיניים. לוסיל נדהמה. היא מיהרה לחייך. "סמנתה, ריילנד, סיימתם?" "מה אני יכולה לעשות בשבילך?" סמנתה התיישבה על הכיסא והמשיכה לכרסם תפוח כאילו היא לא לוקחת את לוסיל ברצינות בכלל. לוסיל נשמה שוב נשימה עמוקה ואמרה, "ובכן, גן הילדים 'סוברן' סירב לקבל את ריילנד. הם הציעו שריילנד ישתתף בגן ילדים רגיל קודם כל כי הם הניחו שריילנד לא היה בגן ילדים מאז שהיה כבר בן חמש ויש לו בסיס חלש. מה דעתך לסדר לו גן ילדים אחר כדי לבנות את הבסיס לפני שהוא משתתף בגן הילדים 'סוברן'?" "הא! את בטוחה?" סמנתה חייכה בבוז. לוסיל הרגישה את הקרקפת שלה מתעקצצת בגלל המבט של סמנתה. ואז, היא הכריחה את עצמה לענות, "גן הילדים 'סוברן' אמר ש—" לוסיל נקטעה על ידי חבטה חזקה. סמנתה ניפצה את התפוח ישירות לתוך הצלחת, בעטה בכיסא אל הקיר ונשאה את ריילנד אל מחוץ לחדר. לוסיל הייתה חסרת מילים. היא הייתה מבולבלת לגבי מה שקורה. היא חשבה, "מה לא בסדר עם השניים?" לפתע, הופיעה אפשרות במוחה של לוסיל. היא הייתה כל כך מפוחדת שפניה החווירו. ואז, היא מיהרה לצאת מיד. עם זאת, כשהגיעה, היא ראתה את סמנתה עומדת מול אלק והוגה מילה במילה, "סבא, לוסיל אמרה שהיא לא יכולה לסדר לריילנד להשתתף בגן הילדים 'סוברן'. היא אמרה שגן הילדים 'סוברן' לא אהב את ריילנד כי אין לו בסיס וביקש ממנו להשתתף בגן ילדים אחר. הנין שלך נפגע עכשיו. אני לא יכולה לנחם אותו לא משנה מה. אתה צריך לעשות משהו בקשר לזה." אחרי שאמרה זאת, סמנתה נתנה לריילנד מבט, וסימנה לו להתחיל את המשחק. ואז, היא התיישבה על הספה והתחילה ללעוס כמה אגוזים. גופה היה חלש, אז היא הייתה צריכה לטפל בעצמה היטב. ריילנד מיד לבש הבעה פגועה כשראה את האות של סמנתה.