פרנסיס היה המום משאלתה של ולמה והסתובב בתת מודע להסתכל על סמנתה. סמנתה החזיקה סוכרייה על מקל בפה, יד אחת בכיס ויד שנייה אוספת את השיער שליד לחייה השזופות מאחורי אוזנה. בשעה אחת עשרה בבוקר, אור השמש זרח דרך ענפי העצים והתפזר על פניה היפות. עורה נראה שזוף ועדין יותר, רך מתמיד. עיניו של פרנסיס החשיכו בלי הסבר כאילו משהו גואה. לאחר שסמנתה סידרה את שיערה, היא הרימה את מבטה ופגשה במקרה את מבטו של פרנסיס