אחרי שכולם עזבו, הבעת הפנים של סמנתה השתנתה ברגע, והיא מיד עלתה חיוך עליז והמשיכה לאכול פירות. סמנתה החליפה הבעות פנים במהירות כמו דפדוף בספר. הפה של קסביון התעוות. הוא נשען קרוב לסמנתה, כמעט מעריץ אותה כאלילה. "סמנתה, הו לא, סמנתה, הו לא, מלכה סמנתה!" קרא קסביון בהערצה. "מהיום והלאה, את המלכה סמנתה שלי. אני, קסביון, אלך בעקבותייך. אם תגידי לי ללכת מזרחה, לא אלך מערבה. לא ארעה תרנגולות כשתגידי לי