בערב, משפחת יוהנסון סעדה יחד. סמנתה הביטה בעצמה במראה. לנערה במראה היו גבות עדינות, עיני איילה, אף קטן וישר ושפתיים ורודות. על פניה הקטנים של סמנתה, עורה נראה בהיר וחלק, ושיקף גוון פנים מושלם. מיקום האף, הפה, העיניים והגבות היה מאוזן והרמוני לחלוטין. השילוב של תווי פניה שיפר את המשיכה הכללית שלה. נקודת החן בזווית עינה השמאלית כמעט שידרה הילה קוקטית. היא קימטה את שפתיה לחיוך שובה לב, שהדגיש את יופייה חסר התקדים. למרות שחשה בוז קל לגבי גופה השברירי, היא לא יכלה להכחיש שפניה נראו טוב; הם הזכירו את פניה הקודמות. במבט מקרוב יותר, היא הבחינה בדמיון מסוים, כולל המיקום הזהה של נקודת החן הייחודית. אפילו אישה בררנית כמו סמנתה לא יכלה להעלות טענות. עכשיו, היא סוף סוף הבינה מדוע האישה בשם אליז הביטה בה עם שמץ של קנאה. היא קינאה ביופייה. "זה ממש מעניין," חשבה סמנתה. סמנתה השליכה בחן את שערה השחור מאחורי גבה וירדה במדרגות בצעידה קסומה. ריילנד עקב אחרי סמנתה ותהה אם אמו אי פעם יצאה כך, האם היא הייתה מושכת אליה המון אבות חורגים פוטנציאליים עבורו? זה היה נורא לחשוב על זה. ברגע זה, למטה, כיסא התינוק של ריילנד הוצב מימינו של אלק, והחליף את המקום שהיה שייך בעבר לג'וליאן. ניתן היה לראות שאלק מעריך מאוד את הנין היחיד שלו. בינתיים, סמנתה הוצבה לשבת בקצה השולחן, אבל זה לא הפריע לה בכלל. במהלך ארוחת הערב, קסביון זז בשקט לעבר סמנתה ולחש, "סמנתה, לא הייתי כאן אחר הצהריים. שמעתי שנפצעת. מה שלומך? הלכת לרופא?" סמנתה קימטה את מצחה לעבר קסביון שלצידה. לקסביון היו תווי פנים נעימים וזוג עיניים תוססות. כשראה את מבטה, הוא חייך חיוך רחב, וחשף את סט השיניים הנוצצות שלו. הוא שידר אווירה שטופת שמש ועליזה. סמנתה בדרך כלל הייתה סבלנית יותר כלפי אנשים יפים. היא חייכה קלות, ועיניה היפות נראו מלאות באור כוכבים. "אתה קסביון?" עיניו של קסביון התרחבו. "באמת? פשוט לא ראית אותי חמש או שש שנים, וכבר שכחת ממני?" אז, קסביון קימט את שפתיו ואמר, "סמנתה, אני מבין שאולי את כועסת עליי שלא ביקרתי אותך. ההורים שלי התעקשו שאמשיך בלימודים נוספים בחו"ל בשנים האחרונות. רק חזרתי לפני כמה ימים, ובסתר ניסיתי לברר איפה את נמצאת. לא ציפיתי שתחזרי לפני. אבל, אל תדאגי. אני יכול להגן עלייך עכשיו. אם את לא רוצה להישאר בבית הזה, פשוט תגידי לי. אני אמצא לך מקום ואתן לך לעבור דירה." "בסדר." סמנתה חייכה. עיניו של קסביון היו המומות כשראה את חיוכה הבהיר. הוא חשב, "למה אני מרגיש שסמנתה הרבה יותר יפה אחרי שש שנים?" למרות שידע מילדות שבת דודתו יפה במיוחד, קסביון תמיד ראה את סמנתה מקשטת את עצמה באיפור כבד ובבגדים ראוותניים תחת השפעתה של לוסיליה. היא הסתירה את היופי המולד שלה כל הזמן. לכן, סמנתה לא הגיעה לרשימת היפהפיות המובילות באלסטונדה. במקום זאת, היא הייתה מפורסמת בהיותה אידיוטית חסרת תועלת שנולדה למשפחה בולטת. למרות שתווי הפנים שלה נותרו ללא שינוי, היא שידרה קסם גדול עוד יותר עכשיו. כאילו הייתה לה הכוח לשבות את נשמותיהם של גברים. זה היה יותר כמו קסם שנפלט מבפנים החוצה. היא נשאה את עצמה עם הילה וביטחון עצמי מובחנים משלה. קסביון חשב שסמנתה עלולה להפוך ליותר ביישנית ופחדנית לאחר שנשארה לבד כדי להסתדר בחוץ. הוא מעולם לא ציפה שהיא תקום מהאפר כמו עוף החול. לחיות בחוץ כמה שנים באמת השפיע עליה לטובה. קסביון תהה אם כדאי לו לחיות לבד כדי לנסות גם הוא. באותו רגע, השיחה ביניהם נשמעה על ידי אליז, שישבה ליד קסביון. היא העמידה פנים שהיא מופתעת והרימה את קולה. "מה? סמנתה, את הולכת לעבור דירה?" תשומת הלב של כולם נמשכה מיד, וכולם הביטו בסמנתה בציפייה. סמנתה נשענה על משענת הכיסא באדישות וחייכה. היא צמצמה את עיניה, ורמז ללעג נצץ בתוכן כשבהתה באליז. "למה שאעבור מהאחוזה של יוהנסון? כל כך נוח לחיות כאן. אליז, זה בגלל שהאוכל על השולחן הזה לא עונה על הטעם שלך? את אפילו לא יכולה לסגור את הפה?" אליז קיווצה את ידיה לאגרופים בחוזקה. עיניה האדימו והיא אמרה בבכי, "סמנתה, רק שמעתי אותך ואת קסביון מדברים על מעבר דירה. אולי שמעתי לא נכון, אבל אני פשוט דואגת לך. אני דואגת שאם תעברי דירה, תסבלי שוב קשיים. אני גם דואגת שריילנד, שסוף סוף חזר אלינו, יצטרך לעבור דירה איתך גם כן..." "לא!" כששמע את דבריה של אליז, אלק שינה לפתע את הבעתו והביט בסמנתה במבט חמור. "את יכולה לעבור דירה אם את רוצה, אבל ריילנד לא יכול לעזוב!" סמנתה נחרה, עיניה מלאות בסרקזם גלוי. "אלק, כבר אמרתי לך שאין לי שום כוונה לעבור דירה. מה? אתה לא מאמין לי? אליז הזילה כמה דמעות, ואתה מוכן לנחם אותה? כולנו נכדות שלך. איך אתה יכול להתייחס אלינו בכזה הטיה?" "את!" אלק כעס כל כך שפניו האדימו. "סמנתה, את כפוית טובה! איך את יכולה לדבר ככה לסבא שלך? תתנצלי מיד בפני סבא שלך!" דריוס הצביע על סמנתה ונזף בה. סמנתה הציצה בו במבט חד. דריוס רק הרגיש שהיד שלו שמצביעה על סמנתה צנחה לפתע ונתלתה ללא סיבה. "הוא לא בדיוק נותן דוגמה טובה, אז למה שאני אתייחס אליו יפה? תמיד האמנתי להתייחס לאחרים כפי שהם מתייחסים אליי. אני חוזרת אחרי שנפצעתי בכל הגוף, ואף אחד לא דואג לי. הזקן הזה אפילו מכסה בבושה על האשם! מישהו מעמיד פנים שהוא מסכן ומדבר עליי רעות, ובכל זאת כולכם מתעלמים מהכל ומיד מטילים בי רפש. כל מה שאני אומרת לא נשמע. כולכם פשוט נוזפים בי בגלוי. למה שאני אכבד אנשים כמוכם?" סמנתה השליכה מבט חד לאחרים ואמרה, "מי צריך להתנצל? אני או כולכם? הממ?" "את... את..." פניו של אלק הסמיקו מרגשות עזים, ופניו האדימו עוד יותר. ידיו רעדו, וגרמו לכלי האוכל להתנגש על הרצפה, ונראה שהוא עומד בפני קריסה. "אבא!" כולם הלכו לבדוק את אלק בזה אחר זה, והסצנה הידרדרה לכאוס. "וויין! תתקשר לד"ר ירווד שיבוא להסתכל על אבא." "בסדר, אני אתקשר אליו עכשיו." סמנתה צפתה בהם כשהם עוזרים בזהירות לאלק לספה, משכיבים אותו בעדינות לפני שהם מאכילים אותו בעדינות במים. היא לא יכלה שלא לגלגל את עיניה. היא חשבה לעצמה, "פשוט אמרתי את האמת. הוא לא יכול להתמודד עם קצת ביקורת? עדיף שהוא פשוט ימות ויפסיק לזהם את האוויר בנוכחותו!" כולם מיהרו לסלון והקיפו את אלק. רק סמנתה עדיין ישבה ליד שולחן האוכל, ואכלה לאט. כשראה זאת, דריוס חשב, "איך היא יכולה להמשיך לאכול את הארוחה שלה כל כך בלב קר אחרי שדחפה את סבא שלה לסף קריסה?" דריוס כעס כל כך שהוא מיהר והשליך את הקערה של סמנתה לרצפה. "איך את יכולה לאכול בזמן כזה? סבא שלך במצב כזה בגללך, ובכל זאת יש לך את החוצפה להמשיך לאכול כאן? לכי תכרעי ברך לפני סבא שלך ותתנצלי בפניו!" "לכרע ברך לפניו? אתה בטוח?" הקערה של סמנתה נשברה. היא לא אכלה מספיק והייתה במצב רוח רע מאוד עכשיו. לבו של דריוס רעד כשראה את עיניה של סמנתה. למה הייתה לו תחושה שאם הוא יגיד "בטוח", זה יביא לו השלכות בלתי נסבלות? לרגע, המילה "בטוח" נתקעה בגרונו, וכמעט חנקה אותו. "אמא..." ריילנד בא ומשך בשרוולה של סמנתה. כשסמנתה ראתה את עיניו המסכנות של ריילנד, לפתע ריככה את לבה וניסתה להדחיק את כעסה. ואז היא התרחקה מהשולחן, הרימה את ריילנד ונכנסה לסלון. אלק שכב על הספה. חזהו התנשף כל הזמן, ופניו החווירו. טרנס מיהר לצעוק, "וויין! וויין! איפה ד"ר ירווד? למה הרופא עדיין לא הגיע?" "הרופא בדרך! ייקח עשר דקות עד שהרופא יהיה כאן!" וויין מיהר לענות. "אין צורך לקרוא לרופא."