"אהם..." אלק, שנבדק על ידי דניאל ירווד, השתעל שוב. קולה של סמנתה לא היה חזק ולא חלש. הוא היה בדיוק מספיק חזק כדי שכולם הנוכחים ישמעו. כשסמנתה דיברה על כך שאליז עזרה לקיאנו להשתלט על משפחת יוהנסון, הבעת הפנים של כולם השתנתה. אחרי הכל, הם היו קבוצה של אנשים שלא דאגו לדבר מלבד התועלת שלהם. האינטרסים שלהם התעוררו באופן טבעי בכל פעם שנושא הדיון נגע בתועלת שלהם. אפילו דריוס, שתמיד פינק מאוד את אליז, הביט בה במבט מעמיק. אליז קיללה בליבה וצִבְטה את עצמה בסתר. ואז אמרה בעלבון, "סמנתה, מה שאמרת היה חריף. נולדתי וגדלתי במשפחת יוהנסון. לעולם לא אעשה דבר שיבגוד במשפחת יוהנסון בכל חיי." "אה." סמנתה לא יכלה לסבול את המבט התמים על פניה של אליז. מבלי לטרוח לשמור עוד על הבעת הפנים שלה בשליטה, היא גלגלה את עיניה בחוסר מעצורים. "אז למה מיהרת לעצור את קיאנו כשביקש לפצות אותי? מה אם לפיצוי של קיאנו יש יתרונות למשפחה שלנו? על ידי עצירת המשפחה שלנו מלקבל דברים שעשויים להועיל לנו, האם את לא גורמת בעקיפין הפסד למשפחה שלנו?" "האם כולכם לא מעריכים תועלת יותר מכל? ובכן, אני אתן לכם להילחם אחד נגד השני קודם! אתם יכולים להילחם עד מוות בשבילי!" חשבה סמנתה. אליז הניעה את ראשה מיד, ודמעות זלגו על פניה. "אני לא..." מבטו של צ'רלי התעמק כשהסתכל על סמנתה, ואף אחד לא ידע מה הוא חושב. טרנס הסתכל על אליז בחוסר שביעות רצון. "אליז, מה קורה לך היום? אם את לא מרגישה טוב, תחזרי לחדר שלך ותנוחי קודם!" ברור שטרנס לא יאפשר למשפחת יוהנסון לסבול הפסדים כלשהם. אליז בכתה אפילו חזק יותר. לוסיל, שהייתה מגוננת על בתה, הרגישה שבורת לב כשראתה את אליז נעשית עוול. היא מיהרה לגשת לחבק את אליז. "טרנס, אליז רק ניסתה לגבות את קין. ממש עכשיו, אבא אמר שהוא רוצה שאליז תדאג יותר גם לקין. מה גם, שמה שהיא אמרה נכון. כולם באלסטונדה ידעו מה קרה אז..." ברור שלוסיל השתמשה בתקרית ההיא כדי לדבר סרה בסמנתה. לוסיל הזכירה לכולם בבירור שלא אליז אלא סמנתה היא זו שבאמת הביכה את משפחת יוהנסון. כצפוי, הבעת הפנים של טרנס השתנתה מעט, והבעת הפנים של אלק גם החשיכה. אלק היה מרוצה מאוד מהסדר הנישואין עם משפחת בקסטר. הוא לא ייתן למשפחת בקסטר להיות לא מרוצה ולבטל שוב את חוזה הנישואין רק בגלל הגישה של סמנתה. אם זה יקרה, משפחת יוהנסון תהפוך ללעג וקלס בכל אלסטונדה. אלק חשב לרגע ואמר בגלוי, "סמנתה, תחזרי קודם לחדר שלך." סמנתה הביטה באלק בחוסר אמון. "אז, ככה הוא מתייחס עכשיו למצילת החיים שלו? צריך לדעת שלוקח עשרות מיליוני דולרים כדי שאסכים להציל את חייו של מישהו!" חשבה סמנתה. היא לא יכלה להאמין כמה מהר הגישה של טרנס השתנתה. "יש השלכות נוראות לעשות אותי לא מאושרת!" "מה? ריילנד הוא הבן שלי. כולכם לא מרוצים ממה שקרה בעבר, אבל עכשיו אתם אוהבים את ריילנד. אם זה לא היה קורה אז, האם בכלל היה לנו את ריילנד עכשיו? האם כולכם צריכים להיות כל כך סותרים את עצמכם ולהשפיל את עצמכם?" כשסמנתה אמרה זאת, ניצוץ של חוסר רחמים הבריק בעיניה. היא תחזור לחדר שלה רק מרצונה החופשי, אך לא בגלל שמישהו ציווה עליה. סמנתה דאגה רק לפעול כרצונה. בדיוק אז, ריילנד גם התכרבל לסמנתה ואמר בעדינות, "אם כולכם רוצים לשנוא את אמא, אז תצטרכו לשנוא גם אותי. במקרה הכי גרוע, אמא ואני פשוט נחזור לאזור הכפרי." "אחרי הכל, אנחנו מאוד עשירים עכשיו. אולי נוכל אפילו לנסוע לכל מקום שנרצה!" הוא חשב. "ריילנד, אתה..." אלק נראה מאוכזב כשהתחיל להשתעל שוב. דניאל מיהר להרגיע את אלק ואמר, "מר יוהנסון, אתה צריך לדאוג לעצמך היטב ולהחלים. אל תכעס על עצמך." סמנתה מיד נעצה מבט זועם בוויין ואמרה, "תעזור לאלק לחזור לחדר שלו. למה אתה מחכה?" וויין הרגיש צמרמורת על גבו מהמבט הזועם שלה. הייתה לו תחושה שאם הוא לא ימלא אחר הוראתה של סמנתה ויעזור לאלק לחזור לחדר שלו, הוא יהיה זה שיישלח חזרה לחדר שלו במקום, ואולי אפילו על אלונקה... אחרי הכל, הוא ראה במו עיניו איך סמנתה הכתה את הנסל, שהיה גבוה ובנוי היטב, ליד הכניסה, והוא ראה איך הנסל נפל ארצה, מתחנן לרחמים. הסצנה הזו הייתה מזעזעת מדי. בתת מודע, וויין ציית להוראתה של סמנתה ועזר לאלק לחזור לחדר שלו בעזרתו של דניאל לפני שאלק או טרנס יכלו לומר משהו. קסאביון הניף לסמנתה אגודל בשקט. 'אלק ציווה על סמנתה לחזור לחדר שלה, אבל בסופו של דבר, הוא זה שנשלח חזרה לחדר שלו במקום. האם יש משהו משפיל יותר מזה? זה היה מדהים!' התפעל קסאביון בתוך ליבו. הוא הכי התרגש לראות את סמנתה מתעללת באחרים ככה ורק הצטער שאין לו בוטנים איתו כדי ליהנות מהמופע. עיניה של לוסיל נצצו. היא זייפה הבעה אדיבה ועדינה ואמרה, "סמנתה, אל תאשימי אותי בהתערבות כאן. מאחר והודית במה שקרה אז, אז למען היחסים בין הבקסטרים ליוהנסונים, אל תזכירי יותר לבקש מקין לפצות." "לעזאזל!" סמנתה איבדה שוב שליטה על הבעת הפנים שלה, והיא כמעט ירקה את הענבים בפיה על פניה של לוסיל. היא המשיכה, "את סובלת מחירשות לסירוגין, גברת? קיאנו הציע לפצות אותי. אפילו לא הגבתי בקשר לזה, וחלקכם כבר באתם ועצרתם אותי. עכשיו, את אומרת שאני זו שביקשה ממנו לפצות אותי? אלוהים אדירים, את באמת מומחית בסילוף עובדות. למה שלא תשתתפי במופע סטנדאפ? כשאת תהפכי למפורסמת בתעשיית הסטנדאפ, האם את לא תוסיפי תהילה גם למשפחת יוהנסון?" מילותיה לא רק סָטירוֹת את לוסיל אלא גם את האנשים הנוכחים, שלא דאגו לדבר מלבד התועלת. פניה של לוסיל החווירו למשמע המילים האלה. היא לא ציפתה שסמנתה, הטיפשה למחצה שהיא נהגה לתמרן וגידלה בצורה גרועה, תהיה כל כך רהוטה עכשיו. מה שהיה יותר מפחיד הוא שסמנתה אמרה כל מה שהיא רצתה. היא בכלל לא הציגה את עצמה כחברה מהחברה הגבוהה ודיברה בלי פילטר. לוסיל אפילו לא יכלה להשפיל את עצמה לרמה של סמנתה כדי להתווכח עם האחרונה. כשראה שאשתו הפכה חסרת נשימה מכעס, דריוס קימט מעט את גבותיו. "סמנתה, למה את מדברת כל כך בגסות בימים אלה? תשימי לב גם לתנוחת הישיבה שלך. כבת למשפחת יוהנסון, איך את יכולה לשבת בצורה כל כך לא מנומסת?" סמנתה הפכה אפילו יותר לא מרוצה. "אני יכולה לשבת איך שאני רוצה! תתעסקו בעניינים שלכם!" היא חשבה. בהרגשה לא מרוצה, סמנתה הניחה את רגליה על שולחן הקפה, והניחה רגל אחת על גבי השנייה. סמנתה גם לא נראתה מפחדת מהקור. זה היה מרץ, אבל היא לבשה מכנסיים קצרים, וחשפה את רגליה החשופות. רגליה היו ארוכות וצרות, וגרמו לעיניו של קסאביון להתרחב שוב. בדיוק אז, סמנתה הסתכלה על דריוס בצורה מתגרה. "אני יכולה לשבת ולדבר איך שאני רוצה. אם אתם לא אוהבים את זה, אז תבעטו אותי החוצה. אחרי הכל, ריילנד הוא הבן שלי וילך לכל מקום שאני אלך." "את!" דריוס היה כל כך זועם שצווארו האדים. הם הוציאו סכום כסף עצום כדי להחזיר את ריילנד, וריילנד היה גם הכלי של הענף השלישי של המשפחה להתחרות על נכסי המשפחה, שלא לדבר על כך שאלק גם אהב מאוד את ריילנד. לא הייתה שום דרך שדריוס ייתן לריילנד לעזוב. הוא היה צריך להודות שסמנתה אכן הפכה להרבה יותר חכמה עכשיו. היא ידעה איך לפגוע במישהו במקום הכי כואב. קיאנו ידע שהוא היה צריך לעזוב מוקדם יותר, אבל הוא לא יכול היה שלא להישאר שם ולהמשיך לצפות בדרמה. הוא לא יכול היה שלא להרגיש שזה מאוד מעניין לראות את סמנתה נלחמת לבדה במשפחת יוהנסון ככה. במבט על דריוס, שפניו האדימו מכעס, קיאנו, שבדרך כלל לא הראה שום רגשות, לא יכול היה שלא לכסות את פיו ולצחקק בשקט.