וינסטון קם בהתרגשות ואף שכח מהמקל שלו. "רילנד, בוא הנה. אני הסבא-רבא שלך," אמר וינסטון. "סבא-רבא," קרא רילנד ברכות עם חיוך זוהר על פניו. "נפלא!" קרא וינסטון, שהרגיש מאושר מאוד. הוא הושיט את ידיו ישירות לעבר רילנד ואמר, "בוא הנה ותן לי לחבק אותך." "אני מאוד אשמח שהסבא-רבא יחבק אותי, אבל אני פשוט מודאג שאולי אפצע אותך כי אכלתי הרבה והשמנתי קצת לאחרונה," אמר רילנד. "איזה מתוק," אמר וינסטון כשליטף את