סידוני התרככה מעט. "הכל בסדר. כל עוד אתה באמת מאמין לי." "כמובן שאני מאמין לך," הוא ענה בלי היסוס. "הצלת את חיי. איך אוכל לא לבטוח בך?" לשמע דבריו, חיוך חלוש נגע בשפתיה. היא הרימה יד והזיזה בעדינות כמה קווצות שיער סוררות ממצחו המעט פרוע. "בדיוק," היא אמרה ברכות. "הצלתי את חייך... אז איך ייתכן שלא תבטח בי? טרנט, כל מה שאי פעם רציתי זה שתאמין בי." היא רצתה שהוא יאמין בחפותה ושיזכור את החוב שהוא חב ל