מתיו עצר מול אתנה, בוהה בה בעניין. הוא הושיט לה זר פרחים ואמר בנימוס, "מיס דונובן, ברכות על הציון המושלם שלך בבחינות. אנא קבלי את הפרחים האלה ואת איחוליי הכנים." אתנה פלטה "אה" רכה ושלחה יד לקחת את זר השושנים. "תודה." היא עמדה שם, מחזיקה את הפרחים ובוהה במתיו בחלל הריק, תוהה מה עליה לומר. היא הרגישה שיש לה כל כך הרבה מה לומר, אבל פתאום לא הצליחה להבין מאיפה להתחיל. גם מתיו הביט בה, חושב מה עליו לו