מתיו דיבר בסמכות שקטה. "הצצתי לתוך המכונית שלה. הכל שם הכי יוקרתי שיש, ואולי אפילו יש לה סקייווראוט – חומר נדיר שאני מחפש כבר שנים." עיניו של לואיס התרחבו בחוסר אמון. זה יהיה מדהים אם לאתנה באמת יש משאב כה יקר והיא משתמשת בו במכונית רגילה. מתיו המשיך, "היא גם עשתה שדרוג רציני למנוע ולצמיגים. הביצועים של המכונית שלה יכולים בקלות להתחרות באלה של מכונית ספורט יוקרתית." לואיס ידע היטב כמה מתיו חד בכל הנוגע למכוניות. הוא היה המום. "מדהים! זה מטורף לראות מישהו כל כך צעיר וכל כך מוכשר." מתיו הנהן. "התעשייה עדיין מגרדת את הראש לגבי איך אייזק קנדי סגר את העסקה הזו עם קבוצת ויז'ן. אתנה עשויה להיות החלק החסר בפאזל הזה." "ויש את הקשר המוזר הזה בין משפחת קנדי לד"ר אנני. ממה ששמעתי, אמא של אייזק ממש מחבבת את אתנה. לילדה הזו יכול להיות מידע חשוב על איך להגיע לד"ר אנני." לואיס קלט את העניין במהירות. "אני אסדר לחפור על אתנה." בתוך זמן קצר, הם הגיעו למתחם מגורים יוקרתי וצפו באתנה נוסעת פנימה. למרות שהם יכלו לעקוב אחריה, לואיס בחר להישאר מאחור, סקרן לגבי מה שהוא רואה. לואיס אמר, "ההורים הביולוגיים של אתנה עניים מרודים, ואייזק קנדי ידוע כבמאי קמצן. אין מצב שמשפחת קנדי נתנה לה הרבה. ובכל זאת היא גרה באחוזה מפוארת שבה דירות עולות 40 אלף דולר לרגל מרובע ונוהגת בחיה של מכונית. בטוח שלא חסר לה כסף." מתיו, עדיין רגוע ומנותק, הורה, "נעקוב אחריה מקרוב הלילה ונרים את המסלול מחר." לואיס היה מסוקרן יותר מאתנה מתמיד וענה באנרגיה חדשה, "הבנתי, מר גרהאם." לאחר מכן הם התמקמו ללילה ברכב השטח שלהם. אתנה הבחינה במכונית הלא מוכרת שעוקבת אחריה אבל בחרה להתעלם ממנה. לא היה לה מה להסתיר מכיוון שהיא הייתה בדרכה לדירה הפרטית שלה, לא למעבדה הסודית שלה. חוץ מזה, אתנה הייתה בטוחה שאף אחד לא יכול לגעת בה, לא משנה מה הם יגלו. לאחר שהגיעה למקום שלה, היא התרעננה, העבירה את הטלפון שלה למצב שקט ונרדמה כמעט מיד. למחרת בבוקר, אתנה התעוררה ומצאה שתי שיחות שלא נענו וכמה הודעות טקסט מאותו מספר לא ידוע. הטון של ההודעות היה מנומס ומכבד. אחת מהן הייתה: [שלום, אתנה. זה ווסלי וקלייר דונובן. ניסינו להתקשר קודם, אבל הטלפון שלך נראה כבוי. חשבנו שאולי את עדיין נחה, אז אנחנו שולחים את ההודעה הזו במקום.] הודעה נוספת הגיעה: [אנחנו גרים די רחוק ממך, והמקום שלנו יכול להיות קצת מסובך למצוא. תרצי שנאסוף אותך?] אתנה גללה למטה להודעה האחרונה: [הנה הכתובת שלנו. אבל נשמח לאסוף אותך אם תעדיפי.] הבעתה של אתנה התרככה כשהיא חשה את החום במילים שלהם. היא ענתה: [תודה. אני אגיע לבד ואצטרך להיות שם בסביבות הצהריים.] תשובה מהירה הגיעה: [בסדר. אנחנו מכינים ארוחת צהריים עכשיו. תודיעי לנו אם יש לך העדפות או מגבלות תזונתיות.] למרות שלא הייתה רגילה לחום כזה ובדרך כלל נמנעה משיחות חולין, אתנה לא יכלה שלא לדמיין זוג קשישים חמודים שמסתובבים במטבח כשהיא קראה את ההודעות. באופן מפתיע, היא הגיבה עם אימוג'י סמיילי: [אני לא בררנית. כל מה שתכינו יהיה נהדר!] לאחר הפסקה קצרה, התשובה חזרה, הפעם עם שני אימוג'י סמיילי: [מושלם! אנחנו נרגשים לארח אותך.] אתנה צחקה, מדמיינת אותם לוקחים את הזמן שלהם כדי ליצור את ההודעה הזו. היא הניחה את הטלפון שלה ופנתה למקלחת. כעבור כשלושים דקות, לאחר שהתארגנה, אתנה תפסה את הטלפון והתיק שלה ויצאה מהדירה שלה. בדרכה החוצה, היא עצרה לקפה וכריך מבית קפה סמוך לפני שהתחילה את הנסיעה הארוכה למקום של הדונובנים, הרחק מהחלק החדש של העיר שבו היא גרה. כשעקבה אחרי המסלול של ה-GPS, הטלפון שלה זמזם עם שיחה חשובה. זו הייתה קורה פורד בצד השני. "עוד לא מצאתי הכל, אבל חשפתי את רוב זה," אמרה קורה. "תמשיכי, אני מקשיבה," ענתה אתנה, מהנהנת. בידיעה שאתנה מעדיפה דיבור ישיר, קורה צללה ישר פנימה. "לפני עשרה ימים, מישהו שלח בעילום שם מכתב לאייזק קנדי ואשתו. "המכתב טען שהתאומים שנולדו להם לפני שמונה עשרה שנה עדיין בחיים ואת לא הבת הביולוגית שלהם. הוא כלל תמונות של התאומים ובדיקת אבהות. לאחר שקראו אותו, הקנדים לקחו בסתר דגימת דם ממך לבדיקה נוספת, שאשרה שאת לא הבת שלהם." מוחה של אתנה הבזיק לשבוע שעבר כשרג'ינה התעקשה לגזוז את הציפורניים שלה. רג'ינה "בטעות" חתכה אותה ואז ניקתה את הפצע עם צמר גפן לפני שעזבה. אתנה מצאה את זה מוזר באותה תקופה - רג'ינה מעולם לא הייתה מודאגת כל כך בעבר. 'אז ככה הם השיגו את הדם שלי,' חשבה אתנה. כשאתנה לא הגיבה, קורה המשיכה, "לאחר אישור האמת, הקנדים קיבלו מכתב נוסף עם מידע ופרטי קשר של התאומים. "הם יצרו איתם קשר וגם שכרו חוקר פרטי כדי למצוא את ההורים הביולוגיים שלך. אז הם סיפרו לך הכל ומהרו להכין הכל לקראת עזיבתך." אתנה שמרה על קור רוחה בזמן שנהגה, ושמרה על מהירות קבועה. "אז, מי ששלח את המכתבים האלה חייב להיות מישהו קרוב אליי ואל הקנדים." "בדיוק," ענתה קורה. "אבל הם היו זהירים במיוחד. לא הצלחתי לאתר אותם עדיין." "קחי את הזמן שלך. אם הם כל כך קרובים, הם בסופו של דבר ימעדו," אמרה אתנה, בנימה נינוחה. "הבנתי," אמרה קורה. "גיליתי גם שלפני שמונה עשרה שנה, הדונובנים הסתדרו היטב מבחינה כלכלית. אמא שלך ואשתו של אייזק ילדו שתיהן בבית החולים סנט מרי. אמא שלך ציפתה גם לתאומים." אתנה נאנחה. "אז... אולי יש לי אח או אחות תאומים?"