מתיו חייך. עיניו היו מעט מעוקלות, שיניו לבנות, ואפילו ראשו הקירח נצץ יותר. "מיס דונובן, את כל כך חמודה." אתנה הסמיקה ומיהרה למצוא נושא כדי להסתיר את ביישנותה. "אבל עכשיו שאחותך שרדה וחזרה, האם הרוצח ינסה שוב לפגוע בה?" "אולי," מתיו חייך קלות, "אני לא מפחד שהרוצח יפעל. אני יותר מפחד שהרוצח לא יעשה דבר." אתנה הבינה למה הוא מתכוון. "זה נכון." לאחר מכן, היא המשיכה ללמוד את הסרטון. עיניה היו נשואות ללא