אתנה הרימה את מבטה אל מתיו ואמרה ברצינות, "אני אולי צעירה, אבל אני לא מפחדת מכלום." היא קִמְצה את אגרופיה והוסיפה, "אני מאוד מסוגלת." מתיו חייך. עיניו היו עדינות כרוח האביב. "כן, אני יודע שאת מאוד מסוגלת." אז, הוא השפיל את מבטו ושיחק בכוס האבן. עיניו נעשו עמוקות וקולו נמוך. "חמש עשרה דקות לפני שאחותי נפגעה מהמשאית, קיבלתי שיחה ממספר לא מזוהה. קול מעובד אמר לי שאם אסע ללוסי הכי מהר שאני יכול, אני ע