רגלי רעדו כשעקבתי אחריהם במעלה המדרגות. התאמצתי להיות חזקה, מנסה לשכנע את עצמי ששום דבר לא ישתבש. אבל לא יכולתי לעצור את האימה ששטפה אותי כשהגענו למסדרון חשוך. הלב שלי צנח לבטן. הכל צעק פה 'סרט אימה', אבל ניסיתי להדוף את זה. אחזתי בחוזקה בתיק שלי, בידיעה שתרסיס הפלפל שלי עדיין שם. אם הם ינסו לעשות איתי משהו מצחיק, אני יודעת מה לעשות. אני ארסס להם את העיניים לעזאזל. שמעתי צליק לפני שכל המסדרון הואר. אנחת השתאות פרצה מפי למראה עיני. כשהמסדרון מואר, הוא לא נראה מפחיד בכלל. עיני קלטו את התמונות האקזוטיות שתלויות על הקיר. נראה כאילו הועברתי איכשהו למקום אחר. "מהר." נרתעתי לאחור מהקריאה, ממצמצת בהלם. האחים עמדו ליד הדלת האחרונה במסדרון, בעוד אני עמדתי ליד הדלת הראשונה, בוהה בציורים כמו טיפשה. "באה," עניתי כשמיהרתי לצדם. העדין הוציא מפתח מכיסו ופתח את הדלת. הוא פתח את הדלת ונכנס, בעוד השני הסתובב להסתכל עלי עם חיוך ערמומי על פניו. "באני, את צריכה לדעת למה את נכנסת. אנחנו לא רוצים שתברחי חזרה לאמא," הוא לעג. "מי... מי אמר את זה? אני לא מפחדת ממך!" אבל שפתי התחתונה רעדה מפחד. קפאתי את אגרופי כדי להסתיר כמה אני עצבנית. אבל יכולתי להגיד שהוא ידע על זה. עיניו סרקו אותי שוב לפני שהוא נכנס, והשאיר את הדלת פתוחה, כדי שאוכל להיכנס אם ארצה. ידעתי מה זה אומר. הכניסה היא מרצוני החופשי. הם לא יכריחו אותי. ההחלטה היא שלי. שאפתי נשימה עמוקה ויציבה לפני שנכנסתי לחדר. הדלת נטרקה מאחורי, וניסיתי בכל כוחי לא לצעוק. שמתי את כף ידי הימנית על פי כדי לחנוק את הצעקות שלי. בדומה למה שהיה במסדרון, שמעתי צליק לפני שכל המקום הוצף באור. אנחת השתאות פרצה מפי כשעיני קלטו את החדר. בהלם, עשיתי צעד אחורה ועוד אחד עד שגבי פגע בדלת. לא ציפיתי לזה, אפילו לא בדמיוני הפרוע ביותר! נראה כאילו נכנסתי איכשהו למקום שאסור לי לדעת עליו. "זה..." בלעתי רוק, מסתכלת על האחים, שלא אמרו מילה מאז שנכנסתי. הם קיפלו את זרועותיהם והרימו גבות לעברי. "זה חדר עינויים?" "יש לך מחשבות שניות, באני?" "לא, זה לא," ענה הרזה. "זה מאורת התענוגות שלנו." הוא הצביע על המיטה והמכשירים בחדר. חגורות ועורות היו מסודרים על חלק אחד של החדר. היו סוגים שונים לבחירה. היה רצועה של סוס ליד המיטה וכיסא עם... דילדו? קבוע עליו. עיני הלכו אל השרשראות על המיטה ואלה שתלויות מהתקרה. לעזאזל! למה לעזאזל נכנסתי? למה הם קוראים לחדר עינויים חדר תענוגות? "למה זה נראה כמו חדר עינויים?" שאלתי שוב, עדיין מסתכלת סביב, בוחנת את המקום. הם עשו הכל בשחור, את הווילונות, הסדינים, המכשירים ואפילו את הרצפה. "לא, זה לא. זה חדר המשחקים שלנו," ענה המחוספס. "אם יש לך מחשבות שניות לגבי זה, באני, את תמיד יכולה לפרוש. אף אחד לא מכריח אותך." "מי אמר שיש לי מחשבות שניות?" איכשהו, לראות את הבעת הלעג על פניו גרמה לי לרצות להוכיח שהוא טועה. רציתי להראות לו שאני לא מפחדת ממנו או משהו כזה. "אז? את מוכנה לחתום איתנו על החוזה?" העדין הצביע לעבר השולחן שהתעלמתי ממנו כשסרקתי את המקום. בלעתי רוק כשעיני הלכו אל התיקייה על השולחן. "מה זה?" "חוזה כתוב. את צריכה לעבור עליו ולחתום, ולתת את הסכמתך להיות השפחה שלנו. צעצוע מין שיאפשר לנו לזיין אותה מתי שמתחשק לנו." המילים האלה, שנאמרו בגסות, עשו דברים לגוף שלי. הלכתי ברגליים רועדות אל השולחן. על הכריכה היה מודגש ובולט 'חוזה צעצוע מין' שהתעלמתי ממנו כשדפדפתי לעמוד הראשון. 'חוזה זה מתוארך ל-14 בדצמבר 2025 בין גברת בלה קולד, מר בלו כריסטופוס ומר פרד כריסטופוס...' מצמצתי לעבר השמות. לא האמנתי שהשגתי את פיסת המידע הזו עוד לפני שחתמתי איתם על החוזה. בלעתי רוק לפני שפניתי אליהם. "אז, מי זה בלו ומי זה פרד?" "אני פרד. הוא בלו," אמר זה שתמיד מציק, מושך בכתפיו כשהרמתי גבה. בהנהון, חזרתי לתיקייה שלפני. קראתי קצת כדי לדעת שהחוזה הזה יימשך חודשיים ובמהלך הזמן הזה, אני אתן להם לזיין אותי מתי שהם רוצים. התשלום שלהם היה לענות על כל שאלה שיש לי. באנחה, הרמתי את העט, לאחר שהחלטתי. זה היה מאוחר מדי בשבילי לשקול מחדש, לא אחרי שהתרברבתי שאני אהיה זו שתפתור את התיק הזה ואשיג ראיון עם האחים. פניתי להסתכל עליהם, מציינת כיצד כל תשומת הלב שלהם מופנית אלי. צמרמורות רצו בעמוד השדרה שלי במבטים האפלים והלוהטים מהם - האחים שאליהם אני עומדת למשכן את גופי. "מותק, את צריכה לדעת למה את נכנסת כשאת מצטרפת למשחק," קולו של בלו הפתיע אותי. בלעתי רוק כשעיני הלכו אל פרד. פיו עלה בחיוך זדוני כשעיניו המסתוריות הסתובבו בגופי. מציק ומעז לי לעשות את הצעד. תשוקות ופחד השתלטו עלי כשסרקתי את 'חדר המשחקים' שלהם. ידעתי למה אני נכנסת כשאני מסכימה להיות הצעצוע שלהם. עם זאת, הייתי מוכנה לעשות את הצעד הזה אם זה אומר שאשיג את המטרות שלי. בהנהון, חתמתי על החוזה שיקשור אותי אליהם למשך חודשיים.