"את לא קצת חסרת סבלנות לקראת הערב, ארנבת?" בלו חייך בציניות בזמן שצפה בנו. הוא היה צריך להסתובב סביב המיטה, לעמוד מולי, כדי שיוכל לחזות בהכל. מבטו עליי היה נוקשה ובלתי פוסק, כאילו הוא בוהה עמוק לתוך נשמתי. "כן. יותר מרעבה," לחשתי, מביטה בו. הייתי חסרת נשימה, בידיעה שיש עוד לבוא הערב, ומחכה לזה. ההבטחה בעיניו סיפרה יותר ממעשיו. פרד פנה להסתכל על אחיו, ונראה שהם מתקשרים במשך דקה או שתיים לפני שהוא ק