בֶּלָה מִצְמַצְתִּי לְמִשְׁמַע מִלָּיו. זֶה הָיָה הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן שֶׁצִּפִּיתִי לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ. עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי לְרֶגַע, כְּדֵי לְהַבְטִיחַ שֶׁאֲנִי לֹא מְדַמְיֶנֶת. לֹא הָיְתָה זוֹ הַפְתָּעָה אִם זֶה הָיָה הַמִּקְרֶה. "בֶּלָה?" קָרָא לִי, וְנִגַּשׁ קָרוֹב לַשֻּׁלְחָן שֶׁלִּי. פַּעַם נוֹסֶפֶת, בְּלוּ שָׁתַק אוֹתִי. הוּא הִתְנַצֵּל וְקָרָא לִי בְּשֵׁמִי. הִבַּטְתִּי לְעֵבֶר הַחַלּוֹן