אחרי זה השתררה שתיקה ארוכה. ניסיתי להסתובב כדי לוודא שהוא עדיין איתי כשחשתי את ידו נכרכת סביב צווארי. הוא הצמיד אותי למטה לפני שהספקתי להבין מה קורה, והתכופף ללחוש, "את לא הולכת לשום מקום, באני. את תקועה איתנו לנצח." הוא נהם את זה. צמרמורות רצו לי לאורך עמוד השדרה למשמע מילותיו. הייתי צריכה להיות מבוהלת בגלל כמה חזק הוא לחץ על צווארי, אבל לא הייתי. זה עורר אותי במקום להפחיד אותי. במקום לצעוק לעזרה