כשהדלת נסגרה מאחורינו, פניתי אל אחי, מרים גבה בתמיהה. "מה עושים עכשיו?" "נכין לה ארוחת צהריים." הוא משך בכתפיו. "מה עוד יש לך בראש?" "אנחנו פשוט נותנים לדברים לחלוף? אתה מתכוון להעמיד פנים שהכל בסדר בלי לעשות כלום?" טרקתי את אגרופי על הקיר, נוהם עליו. ידעתי שהעיניים שלי בטח זהובות, מראות את הרגשות הסוערים בתוכן. פרד נשף אוויר, בוהה בי במבט מכוסה, ראשו מוטה הצידה כשהוא מתבונן בי. עיניו עקבו אחרי מר