במקום להגיב, מריה צעדה במהירות הכי גבוהה שראיתי אותה אי פעם אל השולחן שלי. "מייק ואני כרגע בשלב הקר של החם-קר שלנו... מה שזה לא יהיה," מריה לחשה לי. "למה?" הסתכלתי סביבי. גיליתי שאלנה בוהה בנו. "לא כאן," אמרתי. "אולי נוכל לדבר על זה בארוחת צהריים?" מריה הצרה את גבותיה לעברי. הטיתי את ראשי לכיוונה של אלנה. מריה עקבה אחר ההנהון וקימטה את מצחה. היא נופפה מעט לאלנה עם האצבע האמצעית שלה. חנקתי צחוק. "ב