לוגן חייך שוב, וזה ממש לא הרגיע אותי. הורדתי מבט לרצפה, מרגישה עצבנית וביישנית מכדי לפגוש את מבטו. "אהבתי את הנאום שלך. אני צריך להתכונן לדייט עכשיו, תעזרי לי להתארגן?" שאל לוגן. מבטי קפץ אליו. הייתי המומה לחלוטין. אפילו לא הכנתי נאום רשמי, הייתי בטוחה שזה הולך להיות היום האחרון שלי כמועמדת פוטנציאלית. לעולם לא הייתי מנחשת שהוא יציע לי פרויקט מיוחד על פני האחרים. "כן, בטח," אמרתי. "אני אשמח לעזור.