ברגע שקולותיהם של דילן ולוגן נעלמו, ניגשתי לשולחנה של מריה. היא עמדה וסידרה את העטים והניירת על שולחנה. היא הביטה למעלה כשקרבתי. "היי! בדיוק עמדתי לקרוא לך לארוחת צהריים," היא חייכה אלי. ואז היא קמטה את מצחה. "היית בוכה? מה קרה?" "אסביר לך בארוחת הצהריים. יש לי תוכנית להפיל את פיטר. או, לפחות תוכנית שאני מקווה שתעזור לנו להשיג עליו קצת לכלוך," אמרתי. "אוו, סקרנת אותי," אמרה מריה והרימה גבה. "בואי