עזבתי את המשרד של לוגן ועשיתי קו ישר לשירותים. או כפי שהם הפכו להיות לאחרונה, המקום שאליו אני הולכת לבכות. נכנסתי לתא הראשון ונתתי לסכרים להיפתח. ציפיתי שהשיחה עם לוגן תהיה קשה, אבל לא ציפיתי שתהיה לי תגובה כזו. סיפרתי ללוגן את הסיפור על מה שייחלתי נואשות שיקרה עם צ'אנס אחרי שהוא הציע נישואין עם נטלי. ניגנתי את התרחיש הזה במוחי כל לילה לפני השינה במשך חודש לפחות. שמחתי עכשיו שזה לא הסתדר עם הנוכל