עיניו של לוגן נפקחו לרווחה. "מה?" "שמעת אותי," אמרה נטלי. "העברת אותי גיהנום היום, ברחת מהעבודה כדי לעשות אלוהים יודע מה עם המזכירה שלך." "מותק. נו באמת. בפעם המאה, קנינו דברים למסיבה בשבילך!" אמר לוגן, כעסו גובר. נטלי שלבה ידיים מול חזה והרימה גבה. "אתה יודע, כבר בגדו בי בעבר. שמעתי את כל השקרים והתירוצים שאתה יכול לחשוב עליהם. אתה באמת חושב שאני מאמינה לזה?" לוגן הניף את ידיו באוויר בחוסר אונים.