סוף סוף, היום הזה מהגיהנום הסתיים ויכולתי סוף סוף לצאת לצורה אחרת של גיהנום בבית. התחלתי להתכונן ללכת כששמעתי את קולה של סברינה. "אמ, הייזל? מה את חושבת שאת עושה?" היא קראה מהשולחן שלה. שקלתי לרגע להעמיד פנים שלא שמעתי אותה. "זו סוף המשמרת שלי ואני מתכוננת ללכת הביתה, כפי שאדם בדרך כלל עושה בסוף משמרת העבודה שלו," אמרתי, תוהה על מה היא יכולה להתלונן עכשיו. "אבל לוגן עוד לא הולך הביתה, מזכירה טובה