בחמש בערב, לוגן הוריד אותי כדי שאוכל לרוץ הביתה ולהתחלף. אחר כך הוא שלח לי את הכתובת שלו בהודעה. "קחי את הזמן," הוא כתב. "אני אזמין לנו ארוחת ערב?" "אה... כן, בסדר, תודה," אספתי את הדברים שלי וברחתי מהשולחן שלי למריה. גם היא אספה את הדברים שלה, והתכוננה ללכת הביתה ללילה. "הוא רוצה שנעבוד שעות נוספות אצלו בבית הערב," אמרתי. "מה?" היא שאלה. לפעמים אמרתי לה דברים בלי להציג את כל המידע החשוב. "אה, סלי