אחרי ארוחת הצהריים, לוגן קרא לי למשרדו. דילן עדיין לא הגיב, והודיתי על ההסחה מהציפייה לתגובה.
"אני רוצה שתעזרי לי לתכנן עוד מסיבה," לוגן אמר ברגע שנכנסתי למשרדו. "את טובה מאוד בדברים האלה." הוא חייך אליי.
חייכתי בחזרה. זה היה הרבה יותר טוב מלהיות מְתֻעֲלֶמֶת. "בטח, בשמחה! מה האירוע?" שאלתי, התיישבתי ופתחתי את המחברת שלי.
"אני רוצה להציג את אשתי לכולם כאן. אני מרגיש שחשוב שהם יפגשו אותה, מכיוון שהי
















