שמחתי שהיא אמרה את זה, כי דאגתי שאני הולכת לאבד את האומץ. "מה… ברחתם?" לוגן נראה המום לחלוטין. "עם מי?" "עם צ'אנס," אמרתי. "אתה זוכר? פגשת אותו פעם אחת. בכל מקרה, הוא התקשר אליי לפני כמה ימים והתנצל ואמר שהוא לא יכול לחכות עוד שנייה אחת כדי להתחיל את החיים שלנו ביחד, אז… התחתנו!" הבעת הפנים של לוגן השתנתה מהלם לעצב. "אה." הוא אמר בשקט. "אני מתכוון… מזל טוב. הוא בחור מאוד בר מזל." הוא הסתובב והלך ב