רק אז נזכר הנדריק ששנדי עדיין שכבה על הרצפה, מתעוותת ללא הפסקה. הוא הורה לעוזרות הבית לשאת את שנדי למטה, בזמן שהוא התכונן לקחת את אריאל איתו לבית החולים. "יקירי! בבקשה קח אותי איתך!" התחננה סינדי, דמעות זולגות ללא שליטה. "שני היא... היא אחת שראיתי גדלה. אני לא יכולה להישאר בבית!" למרות כמה מסכנה ומבוהלת סינדי נראתה, הנדריק הקשיח את ליבו נגדה. "לא! אני רוצה שתחשבי על עצמך! מישהו יכול להחזיר את גברת סאות'ול לחדרה? שאף אחד לא יוציא אותה בלי הפקודה שלי!" אחת מעוזרות הבית הנהנה מיד וגררה את סינדי הבוכייה משם, בזמן שאריאל ליוותה את הנדריק לתוך האמבולנס. "אבא, למה אנחנו לא נותנים לדודה סינדי לבוא איתנו? אני רואה כמה היא קרובה לשנדי. להשאיר אותה בבית רק ידאג אותה," התחננה אריאל ברכות. אך הנדריק סירב לוותר. הוא הפנה את מבטו לעבר אריאל ופלט אנחה עמוקה. "את ילדה טיפשה. החיים מעבר לים בטח היו קשים, נכון?" "ממש לא. החיים היו טובים," ענתה אריאל והתכוונה לכל מילה. היו לה חיים נפלאים בחו"ל, ולא יכול היה להיות טוב יותר. עם זאת, הנדריק חשב שבתו רק מעמידה פנים אמיצות ונאנח שוב. "את תמימה מדי. איך תשרודי כאן בג'יידבורו? אני אצטרך ללמד אותך לאט לאט את הדרכים כדי שלא תרגישי לא במקום." "תודה לך, אבא!" "אנחנו משפחה. את לא צריכה להודות לי..." בזמן קצר, האמבולנס הגיע לבית החולים. שנדי הוכנסה מיד לחדר המיון מכיוון שליבה הפסיק לפעום. מודאגים וחרדים, הנדריק ואריאל הסתובבו מחוץ לחדר המיון בזמן שהם חיכו. כמובן, הנדריק היה המודאג יותר מבין השניים. גם אריאל וגם שנדי היו בנותיו הביולוגיות והיו חיוניות לעתיד הקריירה שלו. עכשיו שמשהו קרה לשנדי, הנדריק היה מפוחד מאוד באופן טבעי. אחרי מה שהרגיש כמו נצח, דלתות חדר המיון נפתחו סוף סוף. ברגע שהרופא יצא, הנדריק מיהר אליו. "דוקטור, מה שלום בתי?" "המטופלת אולי יצאה מסכנה אבל עדיין תצטרך להיות במעקב לעוד כמה ימים. ארס הנחש הזה קטלני במיוחד. אם לא הייתם שולחים אותה לכאן בזמן, אף אחד לא היה יכול להציל אותה! אבל, אני חייב לשאול, איך היא ננשכה? הנחש הזה לא אמור היה להופיע בג'יידבורו." הנדריק קימט את מצחו בבלבול כששאל, "למה אתה מתכוון בזה? אנחנו גרים באחוזה על ראש הגבעה. נפוץ שנחשים זוחלים פנימה, לא?" הרופא הניד בראשו בחומרה. "מין הנחש הזה שייך לדרום, אז לא תוכלו למצוא אף אחד בטבע כאן. הוא היה צריך להגיע משם. אני חושב שזה משהו שאתה אולי תרצה לבדוק." פניו של הנדריק נפלו, סוף סוף הבין למה הרופא התכוון. "אתה אומר שזה יכול היה להיות פגיעה מכוונת?" "זה מאוד אפשרי." הנדריק קפוץ את אגרופיו כל כך חזק עד שציפורניו ננעצו בכפות ידיו. "מי? מי לעזאזל רוצה לפגוע בבתי?" מבטו נפל באופן אינסטינקטיבי על אריאל כשניצוץ של חשד הבהב על פניו. נראה שאריאל לא שמה לב לספקות של אביה וגעשה מכעס. "איך הם מעזים! מי שהכניס את הנחש לאחוזה שלנו הוא רשע טהור! אבא, אתה חייב להגיע לחקר העניין. אנחנו לא יכולים לתת להם לברוח עם רצח!" לשמוע את המילים האלה מאריאל הסיר כל חשד שהיה לה הנדריק כלפיה. הוא היה בטוח שילדה שרק הגיעה לג'יידבורו לא יכלה לבצע תוכנית כזו. חוץ מזה, אם לאריאל היו מניעים נסתרים, היא לא הייתה מסכנת את חייה כדי להילחם בנחש. לא הייתי צריך לחשוד בה! "בואי נלך הביתה קודם, אריאל. אני חייב לחקור את זה כמו שצריך ולגלות מי האשם!" "אתה צודק, אבא, אנחנו חייבים לחקור את זה ביסודיות! הנחש נשך את שנדי היום, אבל מה אם הוא ינשך אותך מחר? בבקשה תבדוק את זה בהקדם האפשרי ותביא את הפושע לדין!" אמרה אריאל בקול תקיף. הנדריק לא יכול היה להסכים יותר. ברגע שאגלה מי הכניס את הנחש, אני לא הולך לתת להם לצאת מזה בקלות! לאחר שהזמין כמה עוזרות בית להישאר ולטפל בשנדי, הנדריק ואריאל עזבו את בית החולים לאחוזה, מוכנים להגיע לחקר העניין. בחזרה באחוזה, סינדי הייתה עסוקה בבדיקת הטלפון שלה בזמן שהיא הייתה כלואה בחדרה. ברגע שהיא קיבלה את ההודעה ששנדי בטוחה ושלמה, היא נאנחה לרווחה. עם זאת, הרווחה הזו לא נמשכה זמן רב. לאחר שנאמר לה ששחרור הנחש היה ניסיון לחייה של שנדי, סינדי געשה בזעם. בדיוק אז, אחת מעוזרות הבית לחשה מחוץ לחדר, "גברת סאות'ול, מר סאות'ול בבית!" סינדי הספיקה להיות כלואה בחדרה. היא רצתה נואשות לצאת, אבל הנדריק נעל את הדלת ושמר את המפתח. לאחר שהסתובבה בחדר, היא החליטה לזרוק את הזהירות לרוח ושברה את מנעול הדלת עם אבן נוי. הנדריק ואריאל רק נכנסו לבית כשראו את סינדי רצה במורד המדרגות. "יקירי! זה בטח אריאל! הכלבה הזאת רוצה להיפטר משני, אז היא הביאה נחש מהדרום! היא היחידה שהגיעה משם. זה חייב להיות היא! אנחנו חייבים לדרוש צדק לשני!" אריאל נסוגה לאחור בהבעה כואבת על פניה. "דודה סינדי, בגלל החשדות שלך כלפיי, הייתי צריכה לסכן את חיי כדי להוכיח את חפותי. עשיתי את כל זה כדי להציל את שנדי, ובכל זאת, את עדיין מאשימה אותי? עכשיו את אפילו טוענת שהבאתי את הנחש בחזרה?" סינדי הצביעה בכעס על אריאל והמשיכה לצעוק, "זה חייב להיות את! אני יודעת שזה את! תפסיקי להעמיד פנים כאילו את מסכנה! הנדריק, בבקשה, נעל אותה והתחל את החקירה!" "מספיק!" שאג הנדריק. "כבר האשמת אותה פעם אחת, את לא יכולה להפסיק? אני אגיע לחקר העניין ואתן לך תשובה! עכשיו, תחזרי לעזאזל לחדר שלך ותשארי שם! מישהו יכול להחזיר אותה לחדרה? והפעם, תוודאו שהיא לא בורחת שוב!" שוב, עוזרות הבית הנהנו והובילו בכוח את סינדי משם. "יקירי, אתה חייב לבטוח בי! אתה חייב לחקור ביסודיות..." כשצפתה באריאל בסינדי נגררת משם, בועטת וצועקת, היא הייתה אפילו יותר בטוחה שלסינדי אין שום קשר לתקרית הקוברה. אחרי הכל, אם לסינדי היה חלק בתוכנית הנפשעת הזו, היא לא הייתה מפצירה בהנדריק לחקור ביסודיות. מושלם. שנדי תצטרך לשלם על הטיפשות והאכזריות שלה! אריאל פנתה להנדריק ואמרה בחגיגיות, "אבא, שמתי לב שיש כאן הרבה מצלמות מעקב, אז אתה צריך לבדוק את הצילומים. אתה גם צריך לשלוח אנשים למקומות שבהם אפשר לקנות נחשים ולשאול אם איזה מוכר מכר לאחרונה." הנדריק הקשיב בתשומת לב והנהן בהסכמה. "אלפרד, אני רוצה שתתחיל בזה מיד. כמו כן, אני צריך שתבדוק את כל החדרים באחוזה, תוודא שאין עוד נחשים." למרות שהיו אלה השעות הקטנות של הלילה, הנדריק היה להוט לצאת לדרך. אחרי הפחד מהקוברה, העדיפות שלו הייתה לוודא שלא יהיו עוד הפתעות. לאחר זמן מה, עוזרת הבית האחראית על מצלמות המעקב חזרה בריצה עם הדו"ח שלה. "מר סאות'ול, בדקנו את הצילומים. אתמול בלילה בסביבות אחת עשרה, האדם היחיד שעזב את האחוזה היה המטפלת של גברת שנדי, ג'נט." "ג'נט?" עיניו של הנדריק הצטמצמו בפליאה. "תביאו אותה לכאן מיד לחקירה!"