אריאל, שישבה ליד השולחן ו"קראה את ספרה" בתשומת לב, הרימה את ראשה בבלבול. מבטה פגש במקרה את זה של הנריק. היא ראתה מבט נבוך בעיניו. הוא הסתיר אותו במהירות, אבל אריאל עדיין הבחינה בו בבירור. היא שאלה בשלווה, "למה חזרת, אבא?" כשראה הנריק את אריאל קוראת את ספרה בתשומת לב ליד השולחן, הוא חש הקלה. הוא כחכח בגרונו ואמר, "פתאום נזכרתי שיש לי עוד עבודה לא גמורה. כבר מאוחר, אז כדאי שתחזרי לנוח קודם. תחזרי בי