אריאל צפתה בסינדי מובילה את שאנדי למעלה במבט חסר אהדה. למעשה, היה מבט חמור בעיניה. נראה שהסטירה מסינדי הייתה שווה את זה. אולם, זו תהיה הפעם האחרונה שסינדי תורשה להכות אותי. ברגע ששאנדי נעלמה, הנריק ניגש לאריאל ואמר, "סאני. אני זוכר שקראו לך פעם סאני, נכון?" אריאל הנהנה. הכינוי שלה נשמע כמו השם של שאנדי, אז היא כבר לא אהבה אותו במיוחד. "מה לגבי זה, סאני?" הנריק נאנח לפני שפיו נסגר בקו ישר. ואז, הוא אמר, "פינקתי את שאנדי. זו אשמתי חלקית שהיא עשתה דבר נורא כזה. היינו צריכים לקרוא למשטרה, אבל היא עדיין אחותך הקטנה, ואנחנו משפחה. חוץ מזה, את בסדר, והיא קצרה את מה שזרעה. בואי נשכח מזה, בסדר? עם זאת, אני עדיין אעניש אותה ואפצה אותך. זה בסדר?" אריאל קמצה את ידיה לאגרופים מתחת לשרוולי הפיג'מה שלה. מה זאת אומרת "את בסדר?" אם הנחש היה נושך אותי באמת, שאנדי הייתה מוודאת שאף אחד לא יודע על זה. עד שהשמש תזרח, הגוף שלי כבר היה קר. ובכל זאת, אתה מבקש ממני להעמיד פנים כאילו שום דבר לא קרה? אתה רק משעה אותה לחודש? באותו רגע ממש, אריאל ידעה איזה סוג של אדם הנריק היה. כל עוד זה לא מאיים עליו, הוא לא ינטוש בקלות את שאנדי. אחרי הכל, ככל שהיו לו יותר בנות, כך היו לו יותר סיכויים להיצמד למשפחה עשירה יותר. הנריק היה איש שיעשה הכל כדי להשיג את מה שהוא רוצה. אריאל לא הצליחה להבין מדוע אמה התאהבה במישהו כמוהו. אריאל הייתה מאוכזבת לחלוטין. לא היה אכפת לה יותר שהנריק הוא אביה הביולוגי. אולם, היא לא הראתה דבר מזה על פניה. במקום זאת, היא הדביקה חיוך מתוק על פניה והנהנה. "אני לא יכולה להחליט, אז, אבא, אני פשוט אשמע לדבריך. שאנדי עדיין צעירה, אז אני לא אאשים אותה בכלום. אני אעמיד פנים ששום דבר לא קרה, ואני עדיין אהיה אחות טובה שלה. אני רק מקווה שלשאנדי לא יהיה אכפת יותר מדי." "אל תדאגי. אני אבקש ממנה לשכוח מזה גם כן. אף אחד לא יזכיר את זה יותר. אני בטוח שהשתיים תוכלנה להסתדר מצוין." "כמובן." אריאל חייכה, גומות החן שלה הופיעו משני צידי פניה. כל מי שהסתכל עליה היה מניח שהיא תמימה ושקולה. הנריק נאנח בהקלה, והרגיש שמח על המצב. לא רק שהבת הזו שלו הייתה יפה וסלחנית, אלא שהיא גם הייתה צייתנית. היא הרבה יותר צייתנית ממה שחשבתי שהיא תהיה. זה טוב. יהיה קל לשלוט בה. "נעשה מאוחר. אני בטוח שגם את היית בהלם היום. תנוחי מוקדם יותר. תגידי לי מה את צריכה, ואני אעשה כמיטב יכולתי למלא את בקשותייך." הנריק היה במצב רוח טוב. בפעם הראשונה, הקמצן לא היה קמצן, כי הוא מסר לאריאל כרטיס נוסף. "יש מיליון בזה. בסך הכל, יהיו לך שני מיליון, כולל המיליון האחר שנתתי לך קודם לכן. את יכולה לבזבז את זה על כל מה שאת רוצה. ברגע שסיימת לבזבז את הכל, את יכולה לבוא ולבקש עוד. את לא צריכה לחיות כמו שחיית בכפר. את צריכה להתנהג כמו הבת של הסאות'ולס. אני אבקש מאלפרד להביא אותך לקנות בגדים מחר." "תודה, אבא! אתה הכי טוב!" האגו שלו לוטף, והכעס מאירוע שאנדי התפוגג ממוחו של הנריק. ואז הוא פזם מנגינה כשעלה למעלה. ברגע שאריאל חזרה לחדרה, החיוך המתוק על פניה נעלם. גם אם שאנדי טיפשה, יש לה את סינדי שמשגיחה עליה. מצד שני, לי אין אף אחד. יש לי רק את עצמי. אריאל קמצה את אגרופיה, ונפלה על המיטה, בוהה בתקרה בעיניים חסרות חיים. אולי אין שום דבר רע בלהיות לבד. חוץ מזה, זה לא שאני לבד. אבא ואמא מעבר לים מאוד נחמדים אליי. וגם אחי. הוא תלוי בי. הוא בטח מתגעגע אליי הרבה בזמן שאני לא נמצאת. כדי לוודא שהם לא יהיו מעורבים בבלגן, אריאל נאלצה לנתק איתם זמנית את הקשר. עם זאת, כשחשבה על אחיה, זוויות שפתיה התעקלו כלפי מעלה. בדיוק אז, הטלפון שלה צלצל. כשענתה לשיחה, הבינה שזה מחבר ממורנטה. "סאני, מה שלומך?" לאדם השני על הקו היה מבטא. "אני די בסדר, ואנס. למען האמת, חזרתי לבית המשפחה הישן שלי בארץ. למרות שנתקלתי בכמה עניינים קטנים, זה נפתר עכשיו. למה אתה מתקשר, אגב?" אריאל דיברה באוסטרנאסית שוטפת, כאילו נולדה וגדלה מעבר לים. נשמע קצת נבוך, האדם השני המשיך, "אתה יודע שעבדתי על פרויקט אי, אבל החלק האחרון של הפרויקט עולה הרבה, ויש לי בעיות עם הכספים. תהיתי אם תוכל להלוות לי קצת כסף, או אולי להשקיע בפרויקט שלי." אריאל ענתה, "אני די מתעניינת בפרויקט האי שלך. מה לגבי זה? כמה אתה צריך? אשמח להצטרף אליך." "זה נהדר. נהיה אפילו טובים יותר עם הצטרפותך. אני אזדקק למיליארד. זה בסדר מבחינתך?" "אין בעיה," הגיעה התשובה המהירה של אריאל. לאחר שסיימה את השיחה, אריאל יצרה קשר עם היועץ הפיננסי האישי שלה מעבר לים. ואז היא השתמשה במחשב שלה כדי להעביר מיליארד לחשבון של ואנס לפני שביקשה מהעורך דין שלה לחתום על החוזה להשקעה. כשסיימה, היא הציצה בשני הכרטיסים שהנריק נתן לה ופרצה בצחוק. הדבר הבא שעשתה היה למחוק את היסטוריית העסקאות במחשב. בצד השני. אחרי שסינדי החזירה את שאנדי לחדרה, היא סוף סוף קיללה אותה בקול רם. "את אידיוטית! כמה פעמים אמרתי לך לא לעשות שום דבר פזיז לפני שגילית את אריאל לגמרי? למה את אף פעם לא מקשיבה לי?" כשדמעות זלגו על פניה של שאנדי, היא התייפחה, "אני-אני לא חשבתי שהדברים יתגלגלו ככה. אבל, אמא, את חייבת להאמין לי. אריאל בטח הייתה זו שנתנה לנחש לנשוך אותי! ביקשתי בבירור מג'נט להכניס את הנחש לחדר שלה." "אני יודעת!" סינדי חרקה. בטון הקשה, שאנדי קפאה. ואז, היא מלמלה, מבולבלת, "למה את לא עוזרת לי להסביר את המצב אם את יודעת את האמת? אריאל היא אדם רשע." סינדי נאנחה. "לימדתי אותך כל כך הרבה דברים, אבל עד עכשיו, לא הצלחת לקרוא את החדר. אבא שלך בבירור סומך עליה עכשיו. חוץ מזה, את היית זו שהכניסה את הנחש לחדר שלה קודם. איך את הולכת להסביר את זה? שום דבר שתגידי לא יעזור לך; את רק תכעיסי את אבא שלך עוד יותר." "אז מה אני עושה? אני לא יכולה להיות מושמצת בצורה הזו! ראית איך עוזרות הבית מסתכלות עליי? כולם באחוזה חושבים שמגיע לי את זה." על כך, סינדי שתקה לרגע. "נראה שאריאל הרבה יותר מורכבת וקשה להבנה ממה שחשבתי. אני אנסה כמיטב יכולתי לגלות את ההיסטוריה שלה. לפני כן, תצטרכי להסתדר איתה. גם אם זה קשה, את צריכה לעשות את זה טוב. תעמידי פנים שאת מודה בטעויות שלך ותחיי בהרמוניה איתה לעת עתה. ככה, אבא שלך יהיה שמח. את יודעת שהוא שונא סכסוכים משפחתיים ואנשים לא צייתנים." "אבל... השעו אותי. אני לא יכולה לצאת." "ילדה טיפשה, שכחת איך את הולכת לקבל את התעודה שלך בעוד שבוע? תהיי סבלנית לשבוע. ברגע שתהפכי לכוכבת בטקס, כולם ישכחו מהעניין הזה." "בסדר. אני אעבוד קשה עם התרגול השבוע. אני בהחלט אדהים את כולם בטקס." "אני שמחה שאת יכולה לחשוב ככה." תוך רגע, חלפו חמישה ימים.