ברגע שסינדי עזבה, מבטו של הנריק ננעץ באריאל. "סאני. תגידי לי את האמת, איך פגשת את וינסון? אתן קרובות?" הנריק רצה לשאול את זה כבר מזמן. עם זאת, הוא חשש שאריאל תחשוב שהוא משתמש בה כקרש קפיצה. לכן, הוא נמנע מלשאול עד עכשיו. בקצב הזה, נראה שהיא נאיבית מדי כדי לפקפק במניעים שלי. אולי כדאי לי לעבור לעניין ולשאול כל מה שאני רוצה לדעת. הבחורה הטיפשה הזאת תספר לי בכל מקרה. כצפוי, אריאל ענתה לו בלי שמץ של היסוס. "אני לא מכירה אותו כל כך טוב. נתקלתי בו במקרה כשהספינה שלי טבעה בים. הוא נפצע באותה תקופה, אז טיפלתי בפצעים שלו עם כל עשבי התיבול שיכולתי למצוא. רק מאוחר יותר, כשהכפופים שלו באו בשבילו, ניצלתי והוחזרתי לכאן." מה שהוא לא ידע זה שאריאל סיכמה את הסיפור. היא השמיטה את הפרטים שבהם הם התפשטו והתכרבלו כדי להתחמם, כמו גם את האמת שהיא הצילה את חייו של וינסון. כששמע את הסיפור שלה, הנריק הרגיש גם מאוכזב וגם מרוצה. הוא התאכזב כי הוא קיווה לקצת הסתבכות רגשית בין אריאל לווינסון, אבל לא היה דבר כזה. יחד עם זאת, הוא רעד משמחה שאריאל עזרה לוינסון נייטשייר. כי זה אומר שוינסון חייב למשפחתה של אריאל טובה על טוב ליבה. תארו לעצמכם. טובה ממשפחת נייטשייר! החוויה הזאת לבדה שווה את משקלה בזהב! "נפלא! זה נהדר, סאני! כצפוי מהבת שלי!" צחק הנריק. הוא בהה בה בחיבה כאילו הוא מסתכל על הפנינה הנדירה ביותר בעולם. אריאל עטתה על עצמה הבעה תמימה ולא יודעת. היא חייכה במהירות בהערכה על המחמאה הזאת, ואז חזרה לארוחת הערב שלה. היום הבא הגיע במהירות האור. ארבעתם עזבו את ג'יידבורו ויצאו לכיוון נורהאם. למסע, אריאל ושנדי ישבו זו לצד זו במושב האחורי. שנדי לבשה את מדי הקבוצה הצהובה של אקדמיית קפה קראון. איפור רך וזוהר הונח על פניה, ההולם את מעמדה האריסטוקרטי. בהשוואה, סינדי הכינה בגדים מינימליסטיים לאריאל. היא גם לא שכרה אף אחד שיאפר את אריאל. כך, אריאל הייתה לגמרי בלי איפור ואספה את שיערה בפקעת פשוטה; היא נראתה כמו תלמידת תיכון רגילה. גם בלי שום צורה של קישוט, אריאל הייתה בלתי ניתנת לעמוד בפני העין. נוכחותה זרחה בטוהר מלאכי, כמעט כמו סחלב פורח שיופיו היה כל כך נדיר שאנשים יכלו להעריך אותו רק מרחוק. היא הייתה ההגדרה של יופי אמיתי. לא מסוג היופי שגברים רבים מחפשים אחריו, אלא יופי אמיתי שגרם לגברים להרהר אם הם ראויים להיות לצידה. שנדי בתחילה הרגישה כמו הכוכב הבהיר ביותר בשמיים, בידיעה שהאיפור שלה שווה שש ספרות. עם זאת, הביטחון הזה צנח לאחר שראתה את היופי הפשוט של אריאל. שנדי עכשיו הרגישה כמו דמות משנה אומללה בעוד שאריאל הייתה הדמות הראשית של ההצגה. מוצללת, שנדי קיווצה את אגרופיה כל כך חזק עד שהציפורניים שלה דמויות הטפרים כמעט חתכו לתוך כפות ידיה. אהם! סינדי ניקתה את גרונה מהמושב הקדמי של הנוסע. לכך, שנדי ניתקה מהמבט שלה והתמקדה מחדש בהווה. אז מה אם אריאל יפה? היא לא יותר מאשר פנים יפות שגברים שומרים עליהן כמו צעצועים. אני הדבר האמיתי עם הגוף והמראה; הסוג של אישה שגברים רוצים לעשות לנשותיהם. שנדי דיכאה את כעסה. היא פצחה בחיוך נוקשה ואמרה, "אריאל, לא הייתה לי הזדמנות להתנצל. אז עכשיו ששתינו כאן, רק רציתי להגיד שאני מצטערת. לא הייתי צריכה לזרוק את ההתפרצות הילדותית הזאת ולסכן אותך. בבקשה תסלחי לי." אריאל ידעה שסינדי בטח כתבה את כל ההתנצלות הזאת, ושנדי רק פעלה בהתאם. התפרצות ילדותית? הממ. איזה מין ילד מחזיק כוונות רצחניות במהלך התפרצות זעם? בכל מקרה, אריאל הפנתה מבט עדין כשהיא החזיקה את ידה של שנדי. ואז היא הרגיעה בקול מתוק, "זה בסדר, שנדי. אין צורך להתעכב על העבר או להתנצל יותר. אנחנו משפחה, אחרי הכל." שנדי נלכדה באחיזה ההדוקה של אריאל, ונשכה את הדחייה שלה. היא רצתה נואשות להעיף את ידה דמוית השרצים של אריאל, אבל לא יכלה. לכן, היא התנגדה והמשיכה לחייך בנוקשות. בינתיים, הנריק חייך בשביעות רצון על הפיוס של בנותיו ממושב הנהג. הם המשיכו בדרכם השמחה לשדה התעופה. כשהם הגיעו, הנריק הוביל את משפחתו בתהליך הצ'ק-אין ולאולמות היציאה. אריאל נגררה מאחוריהם לאורך כל זה. על פי התקנות, לנוסעי מחלקה ראשונה ניתנה עדיפות לעלות למטוס לפני אחרים. אז הסאותולס היו צריכים לחכות בתור כשהנריק קנה כרטיסים במחלקת תיירים לטיסה מג'יידבורו לנורהאם. כשהגיע סוף סוף תורם לעלות לטיסה, הנריק עצר לפתע והסתכל לכיוון השני. הוא קרא, "מר נייטשייר?" שנדי לא ציפתה לראות את וינסון בשדה התעופה גם כן. עכשיו שזה קרה, שנדי נפנפה בריסיה וניקתה את גרונה בביישנות כדי למשוך את תשומת ליבו של וינסון. עוזרו של וינסון דיווח על התקדמות הפרויקט האחרון שלהם. עכשיו שהנריק קטע בגסות רוח, וינסון שלח מבט זועם לכיוונו של הנריק. כשראה איך הנריק ושנדי השליכו את עצמם עליו, מבטו הזועם של וינסון הפך קר כרצחני אך מבולבל באותו הזמן. הוא נהם, "אני מכיר אותך?" הנריק ליטף את אפו במבוכה על כך. הוא נבהל שוינסון לא זיהה אותו. שנדי, לעומת זאת, קיווצה את לסתה בעצבנות. כבר נפגשנו פעמים רבות. איך וינסון לא יכול לדעת מי אני? האם הוא באמת שכחן כל כך? במציאות, לווינסון היה זיכרון מצוין. הוא פשוט היה בררן לגבי מי ומה הוא הרגיש שראוי לזכור. לכן, הוא לא יבזבז אפילו טיפה מזמנו או ממאמציו המנטליים על אנשים שהוא ראה בהם לא חשובים. באשר לאריאל, היא הבחינה גם כן בווינסון, אך לא התכוונה לברך אותו. אנחנו רק חולפים על פניו. אין צורך לעסוק בשיחה חסרת טעם. הנריק קימט את מצחו על כך שאריאל נתנה להזדמנות הזהב הזאת לחמוק. עם זאת, הוא הציג את עצמו במהירות, "אני הנריק סאותול. בטח אתה זוכר אותי, מר נייטשייר? השתתפת במסיבת יום ההולדת של בתי לפני כמה ימים." וינסון ניסה להיזכר. עם זאת, הוא השתתף בארבע מסיבות יום הולדת השבוע, אז הוא לא ממש הצליח להבין מי האיש הזה ששמו הנריק. כשחש את הבלבול על פניו של וינסון, הנריק דחף בזריזות את שנדי הצידה תוך שהוא מושך את אריאל קדימה. ואז הוא הזכיר, "נראה ששכחת אותי, מר נייטשייר. אבל אולי אתה זוכר את בתי?" אריאל הייתה עכשיו גלויה לווינסון. הוא לא ראה אותה קודם לכן, לא תודה לסינדי, שעמדה באופן מפוקפק מול אריאל וחוסמת אותה. עיניו של וינסון נדדו על פני מראה של אריאל. בניגוד לשלושת האחרים, שלבשו בגדים מפוארים יותר, אריאל נראתה כמו תלמידה רגילה. זה היה כאילו הם היו מקבוצות כיתה שונות. וינסון הרים גבה, סקרן לראות את התגובות של אריאל. הוא העמיד פנים של בלבול כשהוא שאל, "סליחה, אני לא טוב במיוחד בזכירת פרצופים. אפשר לשאול מי את, גברת?" אריאל מצמצה. הוא שכח מי אני? למרות ההלם הראשוני שלה, אריאל לא הייתה עצובה בכלל שהוא לא נזכר בה. היא הגיבה בשלווה, "זה נורמלי. אתה בטח רואה יותר מדי פרצופים כל יום כדי לזכור את שלי. אנחנו לא נפריע לך עכשיו. אבא, בוא נלך." עכשיו כשהיא תירוצה את משפחתם, הנריק לא יכול היה להאריך את השיחה עם וינסון. בלי ברירה, הנריק נענה בחוסר רצון לבקשתה של אריאל. איזה שטויות היו אלה? איך הבת הבכורה שלי יכולה להיות כל כך לא כשירה בפיתוי גברים? כמה טיפשה היא יכולה להיות? הנריק גדל מתוסכל יותר מהמחשבה על כך. זה היה ניכר בדרך שבה הוא הסתער במהירות לעבר שער העלייה למטוס. סינדי ושנדי היו מרוצות מאיך שהדברים הסתדרו. הן עמדו זקופות יותר בתענוג כשצפו בהנריק עוזב. איזה תזמון מושלם לאריאל להרוס דברים. אני בספק אם הנריק ימשיך לפנק אותה אחרי זה. כשהיא חושבת זאת, סינדי צעדה לכיוונו של הנריק. שנדי ואריאל מיהרו לעקוב אחריה. באותו רגע, מצב הרוח של שנדי עלה לשמיים. לא עבר זמן רב לפני שמחשבה שובבה ריחפה במוחה. כשהיא הולכת לצד אריאל, שנדי לעגה בקול שקט, "אוי יקירתי. הנחתי שמשהו מיוחד קורה בינך לבין מר נייטשייר, אבל אני מניחה שלא. אני לא מאמינה שהוא אפילו לא זיהה אותך. טוב, אל תהיי עצובה. זה נורמלי שגברים עסוקים כמו מר נייטשייר ישכחו כפרית כמוך." שנדי הקפידה להדגיש את המילים: כפרית. היא בהתה בהתרגשות באריאל, בתקווה לראות את פניה מתפוצצות מכעס. שום דבר לא ישמח אותה יותר מלראות את אריאל אדומה בפנים בתסכול חסר אונים.