לא שנידי ולא סינדי עשו דבר. כמו כן, סינדי חדלה לבקש מהנריק לקצר את עונשה של שנידי. סינדי אף החלה לטפל באריאל במסירות גוברת, דבר שהנריק אישר. אותו מקרה עם הנחש הארסי נאסר במפורש. לאף אחד לא היה מותר להוציא מילה אחת על כך. לפיכך, דיירי האחוזה חזרו לשגרת יומם כאילו דבר לא קרה. כמו כן, הנריק חזר לחדר השינה שלו ושל סינדי לאחר חמישה ימים של שינה בחדר העבודה. ביום השישי, הנריק יצא החוצה בצעד קליל; אפילו לסינדי היה הבעה זוהרת ועליזה. לא היה קשה לנחש מה קרה בלילה הקודם. הדברים נעשו כה נעימים עד שסינדי הציעה לאריאל שוקית עוף שלמה בארוחת הערב. לנוכח זאת, חיוך מאושר התגנב על פניה של אריאל. היא הגיבה בנימה מתוקה, "תודה, דודה סינדי." "תקראי לי אמא מעכשיו," סינדי חייכה בחזרה כשהמשיכה, "אני אטפל בך כמו בילדה שלי. בדיוק כמו שני. היא לא הבת הביולוגית שלי, אבל תמיד דאגתי לה כאילו היא כן. אז אל תהססי לבקש ממני אם אי פעם תצטרכי משהו." אריאל צחקה בלבה. לא הבת הביולוגית שלך? אני לא מאמינה לזה אפילו קצת. שנידי צעירה ממני רק בכמה חודשים, מה שאומר שלהנריק היה רומן עם סינדי במהלך ההריון של אמי. הנריק כמובן לא יאפשר לסקנדל הזה לדלוף. סינדי בטח זוממת משהו. אחרת, מדוע היא תציע פתאום שאקרא לה "אמא"? ובכל זאת, יש לה חוצפה לבקש ממני לקרוא לה כך. יש לי רק שתי אמהות: האם הביולוגית שלי והאם המאמצת שלי. אף אחת אחרת לא ראויה לתואר הזה. אריאל הסתכלה על הנריק בספקנות לעזרה. "אבא. ז-זה מוקדם מדי. אני לא רגילה לקרוא לה ככה..." היא הבריקה אליו בזוג עיני גור כלבים. עיניה התעגלו והפכו מעט לחות כשהיא העמידה פנים מסכנה. אם זה היה טקס פרסים, אריאל האמינה שהיא הייתה זוכה בתואר השחקנית המשכנעת ביותר. ואכן, תווי פניו של הנריק התרככו לאחר שהציץ לעברה. אף גבר לא יכול היה לעמוד בפני עיני הגור של אריאל, אפילו לא אביה. הנריק השתעל וניחם, "זה בסדר גמור. קחי את הזמן ותתקדמי בקצב שלך. אין צורך למהר לקרוא לה אמא." "תודה, אבא." אריאל השפילה מבט מתנצל ואמרה, "ואני ממש מצטערת, דודה סינדי. אני בטוחה שאני אתרגל בסופו של דבר לתואר החדש שלך." כעס עלה בחזה של סינדי. הילדה המרושעת הזאת! איך היא מעזה לסרב לקרוא לי אמא! אף על פי כן, סינדי הייתה טובה יותר בדיכוי רגשותיה בהשוואה לשנידי, ולכן היא זייפה חיוך טוב לב. "אני מבינה שזה בטח קשה לך. בבקשה אל תתנצלי. אני צריכה להצטער על שהפעלתי עלייך לחץ. אל תדאגי, יקירה, קחי את כל הזמן שאת צריכה כדי להסתגל. אחרי הכל, יש לנו את שארית חיינו כמשפחה כדי שתוכלי לעשות זאת." "תודה, דודה סינדי." "אין בעד מה, ילדה." השתיים שיחקו הצגה הרמונית כאילו הן מסתדרות בשמחה ליד שולחן האוכל. רוחו של הנריק השתפרה מיד; התשישות שהרגיש מהעבודה נעלמה למראה האווירה העליזה הזאת. כפי שאומרים, משפחה בהרמוניה תשגשג בכל דבר; אני מרוצה כל עוד הן לא עושות עוד פעלולים אחת נגד השנייה. בדיוק כשחשב כך הנריק, סינדי פתחה את שפתיה כדי לדבר. "יש משהו שאני צריכה לספר לך, יקירי. זה על שני." אזכור שמה של שנידי הרס את מצב רוחו של הנריק. הוא הטיח את הכף שלו על השולחן ורעם, "תן לי לנחש, את מנסה להמליץ על הילדה המרושעת הזאת? בהתחשב בחומרת מעשיה, הייתי יותר מרחם כשריתקתי אותה לבית לחודש בלבד. אז תשכחי מזה! אל תטרחי להגן עליה." אריאל השליכה מבט חשדני לאישה. כמה לא אופייני לה לפלוט. היא בדרך כלל טובה באמידת מצבים לפני שהיא מדברת. בטח היא יודעת שזה לא הזמן הטוב ביותר להגן על שנידי? מה בדיוק סינדי זוממת? באותו רגע, פניה של סינדי התכווצו במצוקה. "אני לא מתחננת בשבילה, יקירי. זה על משהו אחר. אני פשוט לא בטוחה אם אני צריכה לספר לך..." מצחו של הנריק התרומם מעט לנוכח זאת. בלי קשר, הוא עדיין נהם בגובה מסוכן, "מה העניין?" סינדי נאנחה באופן דרמטי, ואז שלפה פיסת נייר מכיסה. היא הצהירה, "זה עתה קיבלתי מכתב הודעה היום. זוכר את התחרות של האקדמיה לקפה קראון? ובכן, שני זכתה בה. היא האלופה." "מה!" הנריק קרא. הוא כמובן ידע על התחרות. הזוכה בה יקבל חוזה שגרירות מותג עם קפה סויר - זיכיון הקפה הבינלאומי הנודע. הנריק היה מאושר. הוא חטף את המכתב מסינדי ועבר על תוכנו ביסודיות. כששם לב שווינסון יהיה אורח כבוד, חמדנות חלפה על פני עיניו. הוא אחז במכתב בידיים רועדות בזמן שקולו רעד מהתרגשות. "זה חדשות נהדרות. ובכן, למה לא סיפרת לי קודם? טקס הענקת הפרסים מחר אחר הצהריים!" מיד, כתפיה של סינדי צנחו באופן מוגזם בעצב. היא הסבירה, "זה בגלל הטעות הפזיזה הזאת ששני עשתה. כשסיפרתי לה על הטקס מוקדם יותר היום, היא לא רצתה להשתתף. היא רצתה להישאר בבית ולחשוב על מעשיה." "זה אבסורד!" הנריק מחה. זו הזדמנות של פעם בחיים להתערבב עם דמויות משפיעות! איך היא יכולה לא ללכת? האם היא השתגעה? כשסוף סוף יצא ממחשבותיו, הוא פגש במקרה את מבטה התמים של אריאל. זה היה כאילו היא ראתה ישר לתוך התוכניות החשבניות שלו. נבוך, השתעל ואמר, "נראה ששני הבינה את טעויותיה ולוקחת אחריות על מעשיה עכשיו. אז אני לא חושב שאנחנו צריכים לרתק אותה יותר. מה את חושבת, סאני?" אריאל לעגה בלבה. זה האבא הביולוגי שלי בשבילך. באמת אבא אוהב, לא? אף על פי כן, אריאל לא הייתה אחת לחשוף את רגשותיה האמיתיים. היא הבריקה חיוך עדין ודיברה בצורה מתחשבת, "אבא, התכוונתי לספר לך לפני זמן מה; זה לא יעשה טוב לרתק אותה למשך חודש. אנחנו צריכים לשחרר אותה מוקדם. חוץ מזה, היא כבר לא ילדה. היא תדע להבחין בין טוב לרע אחרי שתטעה פעם אחת. בנוסף, אתה תמיד יכול לאכוף עונשים חמורים יותר אם היא תחזור לטעויות דומות." סינדי, שישבה מולם, כרסמה כל כך חזק בשפתיה עד שכמעט דיממה. אריאל, הילדה הזאת! כשהיא מציגה את זה ככה, זה אומר שהנריק לעולם לא ייתן לשנידי להתחמק אם היא תתעסק שוב! זה היה בדיוק כפי שסינדי חזתה. גבותיו של הנריק נקשרו כשהצהיר, "זה נכון, לא תהיה פעם הבאה. סינדי! תעבירי לה את המסר: היא תנושל מהאחוזה הזאת אם היא תעשה עוד פעלול!" כעס רחש בחזה של סינדי, אך היא נאלצה לשתף פעולה. "אני אמסור לה את זה, אל תדאג. היא יודעת שהיא עשתה רע. סאני, תודה רבה לך שסלחת לה." אריאל הסתכלה עליה בחיוך יהיר. "כולנו משפחה, אחרי הכל. ופשרה היא חלק מכריע בלהיות משפחה, גם אם שנידי רצתה להרוג אותי." חיוכה של סינדי התהדק. היא לא יכלה להתמודד יותר עם העקיצות הלא כל כך עדינות של אריאל. היא קמה על רגליה והכריזה, "אני אלך לארוז את הדברים שלי למסע לנורהם מחר." בזה היא צעדה לעבר המדרגות אך עצרה במהירות באמצע הדרך. ואז הציעה הצעה ידידותית, "מחר זה סוף שבוע, יקירי. אתה לא תלך למשרד. למה שלא תבואו אתה וסאני?" הנריק הנהן מיד כשחשב על מערכת היחסים של אריאל ווינסון. "בהחלט! תוכלי לארוז גם את הדברים של סאני? ולקנות לה כמה בגדים חדשים לנסיעה לנורהם, אם תוכלי." "כן, יקירי." סינדי סוף סוף שחררה חיוך מנצח. המפ! רק תחכי ותראי, אריאל. הבת שלי תהפוך לכוכבת של טקס הענקת הפרסים. ואז, את תשארי לעמוד בצילה.