נקודת מבט של רוזלין הנסיעה חזרה הביתה הייתה מטושטשת כשניסיתי לייצב את נשימתי, מוחי עדיין המום מעוצמת מה שקרה זה עתה. כשנכנסנו לחניה, יכולתי לראות את הציפייה בעיניו של דומיניק, התשוקה שלו לעוד עדיין בוערת בעוז. בלי מילה, הוא עזר לי לצאת מהמכונית והוביל אותי פנימה, אחיזתו הייתה חזקה ומבטיחה. ברגע שהיינו בסלון, הוא דחף אותי בעדינות על הספה, ידיו רצו בשערי כשהוא נשען לנשק אותי עמוקות. "תוריד את שרשראו