רוזלין, נקודת מבט. לבשתי שמלה מהממת בצבע אדום דובדבן, שהדגישה את קימוריי וניצנצה באורות חדר השינה. היא גרמה לי להרגיש מדהים, אבל ליבי החל לפעום בחוזקה כשראיתי את הגב הלא מכופתר. הייתי צריכה עזרה. הבד החלקלק הרגיש קריר על עורי, ניגוד מוחלט לחום ששטף אותי בציפייה ללילה שלפני. ידי רעדו קלות כששיחקתי עם הרוכסן, מייחלת שהוא ישתף פעולה לפני שאאבד את העשתונות. לפתע, שמתי לב לזוג עיניים שצופות בי. הסטתי א